קדמה
הטיול להרי הרילה התחיל ממש במקרה כאשר בסוף 2017 קפצה לי תמונה במסך של המחשב שקסמה בעיניי.
אחרי בירור קצר גיליתי כי התמונה צולמה בהרי הפירין בבולגריה. שלחתי את התמונה לחבר שלי משה שהוא השותף המרכזי שלי לטרקים בחו"ל ותוך פחות משבוע הוא כבר חזר אליי עם סיפור דרך לטרק בהרי הרילה ועם הצעה לקנות כרטיסים לסוף יוני 2018. לקח לי יומיים להתלבט ובסוף סגרנו על טיסה.
עם הזמן הצטרפו אלינו עוד 3 חברים ובסוף יצאנו לטיול 5 אנשים.
יצאנו ב26 ליוני 2018 בטיסה של 7 בבוקר וחזרנו לארץ ב2 ביולי ב13:00 בצהריים.
אני קופץ כבר לסוף אבל חשוב לי להזכיר את זה פה לפני תיאור המסלול והימים השונים:
- מזג האוויר בימים שאנחנו טיילנו לא היה במיטבו. ירד גשם רוב הימים וברוב שעות היממה. היו ימים עם רוחות חזקות מאוד וטמפרטורות בין 2 ל10 מעלות צלסיוס. צריך הרבה מזל בטיולים מסוג כזה אפילו בעונה כזאת.
- הבקתות הרים בבולגריה הן ברמה נמוכה מאוד ביחס לבקתות הרים באירופה המערבית. היו בקתות שרמת התחזוקה שלהן הייתה מתחת לכל בקורת.
- פערי שפה, הבולגרים בהרים לא יודעים לדבר אנגלית. Google Translate עזר לנו מאוד בכמה מן המקרים.
- Reservations - נדמה כי כל נושא הReservations של הבקתות הוא לא כזה אמין בבולגריה. הבקתות שהגענו אליהן בכלל לא התייחסו לעובדה שביקשנו לשמור מקום. לא ברור האם זה בגלל התקופה שבה טיילנו שהיא פחות עמוסה או בגלל שזה תרבותי אצלם.
- זול מאוד - האוכל והלינה בבלוגריה היו זולים מאוד בתקופה הזאת. לצורך דוגמה, אכלנו ביום האחרון במסעדה חמישה אנשים, המבורגרים, פיצות, דגים, סלטים בירות ועוד ויצא לכולנו 200 שקל!!! ממש זול. כנ"ל גם החדר במלון של היום האחרון עלה לנו 70 שקל לזוג.
- נופים מדהימים - הנופים ברילה הפתיעו לטובה. על אף מזג האוויר הערפילי והגשום עדיין התרשמנו לטובה מאוד מהנופים. אגמים, נחלים פסגות מושלגות ויערות ירוקים מדהימים. הטבע בבולגריה פשוט מדהים.
יום ראשון לטרק - משדה התעופה בסופיה לבקתת Rilski Ezera - יוני 26
נחתנו בסופיה בערך ב10:30 בבוקר. חיכה לנו נהג מונית מחברת Traventuria. לפני שהגענו לתחילת המסלול הוא עצר לנו בסופרמרקט המקומי וגם בDecathlon להשלמת ציוד קלה :).
נסענו בערך שעה וחצי עד Panichishte שם יש נקודת Information center, משם בערך עוד 3 קילומטר על הכביש הנהג לקח אותנו לנקודה שבה מתחיל השביל בתוך היער על יד בקתה ששמה לא ידוע לי.
התארגנו בקצרה על הציוד שלנו ונרגשים ושמחים התחלנו את הטרק.
היום היה אמור להיות קצר והיינו אמורים לסיים את היום בבקתת סקקביצ'ה.
אחרי הליכה של שעתיים בערך במסלול מתפתל ביער על יד נחל זורם ומפלים קטנים ושוצפים הגענו לבקתה. גילינו שבעלי הבקתה השאירו אותה פתוחה חלקית אבל לא היה שם אף אחד לקבל את פנינו. היה שם שלט קטן שהיה כתוב בבולגרית משהו שלא הבנו עם הכיתוב 25-27 ככה שהבנו שאין אף אחד וגם אין עם מי לדבר. נושא ההזמנה מראש כנראה לא כזה חשוב הסתבר לנו בבולגריה.
היו שם עוד 3 חבר'ה ישראלים שאמרו שהם כנראה יחליטו לישון שם את הלילה. (להם לא הייתה בעיה של אוכל כך נראה לפחות). החלטנו להמשיך בשביל עוד הליכה של שעה וחצי לכיוון בקתת Rilski Ezera. ערפל סמיך כיסה את השביל בקושי יכולנו לראות מה קורה מלפנינו.
הגעתי לבקתה שנגלתה לפני לאט לאט בתוך הערפל. בפנים היה נראה שומם. לפתע הופיע בחור מבוגר. שאלתי אותו האם הוא דובר אנגלית ובתגובה נעניתי בצעקה: NO!!!. לא היה לי ברור מה הסיפור ולמה הוא גער בי ככה אבל לכמה רגעים היינו בטוחים שנצטרך את שארית הלילה לבלות בחוץ. למזלנו הGoogle Translate עבד יפה ובעזרתו יכלנו לפנות לבחור ולהתכתב איתו לגבי סידורי לינה ואוכל.
המקום היה נראה מאוד מוזנח והיה נראה לנו כאילו אנחנו האורחים היחידים. עד מהרה הבנו שזו רק ההתחלה. היו עוד 30 איש שהמשיכו להגיע אחרינו...אנחנו כבר הלכנו לישון ב7 בערב. :)
יום שני לטרק - מבקתת Rilski Ezera לבקתת Ivan Vazov - יוני 27
פתחנו את היום בארוחת בוקר מסורתית בבקתות הרים כך הסתבר לנו של לחם מטוגן, רביה וגבינה בולגרית. אחרי יומיים כאלה של ארוחות בוקר כבר יוצא החשק מהר מאוד.
הקטע של היום הוא למעשה הקטע המרכזי של שבעת האגמים. לקטע היום הצטרף אלינו גם כלב מבקתת רילסקי (החלטנו לקרוא לכלב סנו על שם השיר של עמיר לב סנו ז'אוול).
שוב לצערנו היה ערפל כבד מאוד שהקשה על הראות ביום. לאחר עצירה קצרה של קפה ותה בבקתת Stedme המשכנו להקיף את האגם הקטן שליד הבקתה ועצרנו על יד סלע ענק שממנו אפשר היה למלא מים.
מילוי המים במהלך הטרק היה מאוד פשוט ותדיר. אפשר למצוא על המפה הרבה נקודות שפזורות לאורך השביל שמהן אפשר למלא מים מה שמבטל את הצורך לסחוב הרבה על הגב.
התחלנו בטיפוס לאחד האוכפים שלפתע נגלה לפנינו מראה מדהים של אגם עם קרח מוקף במצוקים גבוהים. בדיוק גם באותו רגע הערפל התפוגג לו לכמה דקות ובכך הגביר את החוויה וההתפעלות מהנוף. עשינו מנוחה קצרה על יד האגם והחלטנו שאת שארית הדרך נמשיך במסלול פחות מתוייר שמטפס לפסגה של 2700 מטר ומשם יורד לבקתת Ivan Vazov. הטיפוס לפסגה היה יחסית קליל ולמעט קטע טכני אחד של שלג שדרש מאיתנו לאלתר היה יחסית פשוט.
לאחר כשעה מהפסגה גלשנו לאיטנו אל עבר הבקתה, בדרך יצא לנו לפגוש כמו במחזה סוריאליסטי עדר של סוסים שהתקרבו אלינו מתוך הערפל.
הגענו ראשונים לבקתה שם קיבל את פנינו בחור צעיר בשם הוגו. התברר לנו שהוא כבר שם בבקתה מאז אוקטובר 2017 (פלא שהוא עוד לא איבד את השפיות). היה כיף להכינס לבקתה כזאת שיש בה חימום ומוזיקה טובה שמתנגנת ברקע. חיפשנו רק להתחמם ולייבש את הבגדים והנעלים שלנו מגשם והרטיבות בחוץ.
התמקמנו באחד החדרים וירדנו לחדר הראשי לייבש את הדברים. היה שם עוד בחור אחד בולגרי (לא סימפטי במיוחד).
לאט לאט התחילו להגיע עוד ועוד מטיילים (ישראליים כולם) ומהר מאוד מצאנו את עצמנו בתוך סאונה שכמעט 30 ישראלים נמצאים בתוך הבקתה ביחד איתנו. החדר כבר היה מחניק ונאלצנו לצאת החוצה לנשום קצת אוויר. הגשם לא הפסיק לרדת ועדיין היה לא מעט ערפל בחוץ.
בהמשך הערב משה, שפירא ויואב עזרו להוגו להכין סלט גדול לכל אורחיי הבקתה. אכלנו תבשיל תפוחי אדמה, מרק עדשים, סלט ולחם ובזו הסתיימה לה הארוחה.
יום שלישי לטרק - מבקתת Ivan Vazov למנזר רילה - 28 יוני
קמנו בבוקר, אכלנו את ארוחת הבוקר השגרתית ויצאנו לדרכנו בתוך עמק יפהפה שעולה לכיוון האוכף ממזרח לבקתה. הליכה יפה לצד הנחל בתוואי שטח פתוח לחלוטין. התכנית הייתה לעלות לפסגת מליוביצה אך שוב לצערנו מזג האוויר לא היה לטובתנו וגשם קל משולב עם ערפל כבד גרם לנו לקבל החלטה לוותר על העלייה לפסגה.
ירדנו בפיצול שבילים אל עבר מנזר רילה. ירידה של כמעט 1300 מטר שגמרה לנו את הברכיים. הירידה הייתה בשביל שנראה היה לא מטויל מספיק. מלא בוץ בדרך והמון צמחייה שהקשתה למצוא את סימון השביל.
לאחר כמעט שלוש שעות הליכה מאומצת הגענו לאזור המנזר. ציוויליזציה.
חיפשנו את האכסניה בה היינו אמורים להשתכן אבל לפני כן עשינו סיבוב קצר בתוך המנזר.
התרשמנו מהארכיטקטורה במקום וציורי קיר יפים מאוד. החלטנו לשבת לאכול במסעדה שקרובה למנזר לא לפני שאני ומשה בדקנו את ה"מאפייה" המקומית. לא באמת מאפייה אלא יותר כמו מבנה קטן שמגין ספינג'ים. כן כן, שמעתם נכון, ספינג'ים. ככל הנראה זה סוג של מאכל מקומי שם בבולגריה. שקל לספינג'.
ישבנו לאכול ארוחה נורמלית סופסוף ומשם המשכנו לחדר באכסניה לייבש את הבגדים והנעלים שלנו בריטואל הרגיל.
אחרי פחות מ3 שעות מצאנו את עצמנו שוב יושבים במסעדה אחרת ואוכלים ארוחת ערב.
שיגענו קצת את המלצרית עם כל מיני מנות מהתפריט ובאיזשהו שלב היא גם הביאה ליואב מנת עוף שהוא סך הכל שאל עליה שאלה אבל היא חשבה שהוא הזמין את המנה. בקיצור עשינו שם סלט. אבל הבירה זרמה טוב והאווירה הייתה מהנה מאוד. הלכנו לישון קצת יותר מאוחר בידיעה שמחר מצפה לנו יום ארוך.
קמנו בבוקר, אכלנו את ארוחת הבוקר השגרתית ויצאנו לדרכנו בתוך עמק יפהפה שעולה לכיוון האוכף ממזרח לבקתה. הליכה יפה לצד הנחל בתוואי שטח פתוח לחלוטין. התכנית הייתה לעלות לפסגת מליוביצה אך שוב לצערנו מזג האוויר לא היה לטובתנו וגשם קל משולב עם ערפל כבד גרם לנו לקבל החלטה לוותר על העלייה לפסגה.
ירדנו בפיצול שבילים אל עבר מנזר רילה. ירידה של כמעט 1300 מטר שגמרה לנו את הברכיים. הירידה הייתה בשביל שנראה היה לא מטויל מספיק. מלא בוץ בדרך והמון צמחייה שהקשתה למצוא את סימון השביל.
לאחר כמעט שלוש שעות הליכה מאומצת הגענו לאזור המנזר. ציוויליזציה.
חיפשנו את האכסניה בה היינו אמורים להשתכן אבל לפני כן עשינו סיבוב קצר בתוך המנזר.
התרשמנו מהארכיטקטורה במקום וציורי קיר יפים מאוד. החלטנו לשבת לאכול במסעדה שקרובה למנזר לא לפני שאני ומשה בדקנו את ה"מאפייה" המקומית. לא באמת מאפייה אלא יותר כמו מבנה קטן שמגין ספינג'ים. כן כן, שמעתם נכון, ספינג'ים. ככל הנראה זה סוג של מאכל מקומי שם בבולגריה. שקל לספינג'.
ישבנו לאכול ארוחה נורמלית סופסוף ומשם המשכנו לחדר באכסניה לייבש את הבגדים והנעלים שלנו בריטואל הרגיל.
אחרי פחות מ3 שעות מצאנו את עצמנו שוב יושבים במסעדה אחרת ואוכלים ארוחת ערב.
שיגענו קצת את המלצרית עם כל מיני מנות מהתפריט ובאיזשהו שלב היא גם הביאה ליואב מנת עוף שהוא סך הכל שאל עליה שאלה אבל היא חשבה שהוא הזמין את המנה. בקיצור עשינו שם סלט. אבל הבירה זרמה טוב והאווירה הייתה מהנה מאוד. הלכנו לישון קצת יותר מאוחר בידיעה שמחר מצפה לנו יום ארוך.
יום רביעי לטרק - ממנזר רילה לבקתת Ribni Ezera - יוני 29
התעוררנו היום יחסית מאוחר. חיכינו שהסופר מרקט המקומי יפתח (אמור היה להיפתח 10:00, אבל גם זה לא קרה). בינתיים ניצלנו את הזמן לאכול ארוחת בוקר מסודרת במסעדה שהיינו יום לפני. אותה מלצרית שירתה אותנו שוב ועכשיו נזהרה לפני שהיא הביאה לנו את המנות :)
אחד הכלבים המקומיים שהחלטנו לקרוא לו רילסקי החליט להתלוות אלינו למסע.
יצאנו לדרך שגשם קל מלווה אותנו לאורך ההליכה היפה בין היערות של רילה. ארבעת הקילומטר הראשונים עוברים צמוד לדרך המטפסת בין העצים עד לאזור תיירותי בשם Kirilova Poliana.
הדרך יפה ביותר ועוברת בין כמה פלגי מים מעניינים ומאתגרים.
לבסוף הגענו למסעדה בסוף הכביש, שם עצרנו לארוחת צהריים טובה. לקינוח הזמנו בקלאווה מקומית.
המשכנו על שביל כורכר שמטפס ליד צוקים מרשימים ונהר זורם מתחתינו למטה בעמק. עצרנו לעשות קפה ועוגה בנקודה יפה ליד הנחל. המשכנו בשביל ובלי לשים לב הכלב רילסקי נעלם לנו מהעין. לאחר כמה דקות שמענו יבבה של כלב שנשמע כאילו במצוקה. עד היום לא ברור לנו לאן רילסקי נעלם והאם הוא בכלל עדיין בחיים.
המשכנו בשביל עד שהגענו לצומת דרכים שם היינו צריכים להחליט האם להמשיך בשביל עפר הנוח או לשבור ימינה לתוך טיפוס מאתגר ביער שמגיע לאגם מעניין בהמשך הדרך. לצערי הדרך לא הייתה מסומנת היטב ועל אף שהלכנו עם אפליקצית מפות (OruxMaps) עדיין פספסנו פנייה קטנה של הסימון הצהוב ומצאנו את עצמנו בסבך של עצי אורן מטורף. זה הרגיש כמו לשחק ב"פלונטר". נוסף על הטיפוס המאתגר ירד לנו גשם ולי אישית זה ממש הוריד את המוטיבציה להמשיך ללכת.
לאחר כטיפוס של שעה הגענו לאגם המיוחל. האגם בהחלט יפה מאוד אבל בגלל רוח חזקה במקום לא יכולנו להישאר יותר מדי ולכן המשכנו על השביל שמקיף את האגם לאזור נוסף יפהפה שחוצה המון אגמונים קטנים.
גם כאן, הרגיש לי חבל שאנחנו לא עושים את הקט הזה במזג אוויר טוב כי נראה שזה אזור מדהים לשהות בו ביום שמשי וחמים.
המשכנו עם השביל בירידה שלפנינו נגלתה בקתת Ribni Ezera הידועה לשמצה.
*על בקתת Ribni Ezera היו לנו לא מעט הימורים לפני הטיול. זאת הבקתה היחידה שלא הצלחנו ליצור איתה קשר ומסיפורי דרך שונים נדמה היה כי היא במצב בעייתי מאוד ואולי אפילו לא פתוחה. שהגענו למסעדה בKirilova Poliana אמרנו לנו שהבקתה פתוחה ושאין לנו מה לדאוג. מה שכן הבקתה בהחלט במצב אחזקה נמוך מאוד. מיטות צרפתיות שבורות, ומקלחות ושירותים ברמה קשה. עם זאת, זה המצב שלו התרגלנו כאן ברילה ולכן הנמכתי ציפיות.
בבקתה קיבלו את פנינו כמה אנשים. וראינו כי יש להם אפילו טלוויזיה עובדת. יצא לי לעשות מקלחת חמה במקום שנראה כאילו נלקח מהסרט Hostel או Saw.
לאחר כמה דקות, הגיעו קבוצה של כמעט 10 חבר'ה צעירים מבלגיה מהצופים. כנ"ל גם כאן בבקתת ריבני היו קשיי שפה אבל בעזרת סימני ידיים והברות קצרות הכל בסוף מסתדר. :)
הלילה היה קר מאוד ושמיכות הסקביאס לא עזרו לכולם. מומלץ להביא שק שינה טוב לבקתות שכאלה בהנחה וזה לא הרבה משקל.
יום חמישי לטרק - מבקתת Ribni Ezera לבקתת Granchar - יוני 30
היום הזה הוכתר בפי כולנו כיום טיול הכי גרוע שהיה לנו. אולי אפילו אי פעם :)
התחלנו את היום בהליכה בגשם שלא נפסק מהבוקר עד אחר הצהריים המאוחרות.
נוסף על הגשם היה ממש קר והיו רוחות צד חזקות מאוד שהקשו על ההליכה וממש שברו אותנו מנטלית.
מבחינתי זה היה פשוט יום זוועה.
5 וחצי שעות של הליכה ללא הפסקה על רכס ההר בשטח פתוח ללא כל מכסה. 15 וחצי קילומטר עם טיפוס מצטבר של 700 מטר ועוד ירידה מצטברת של 700 מטר. פשוט נורא.
ובכל זאת אנחנו נזכור את היום הזה לעוד הרבה זמן ככל הנראה והוא יצרב לנו חזק בזכרון.
לא היו הרבה תמונות ביום הזה ואין יותר מדי מה לספר.
רוב היום הראש שלנו היה תקוע באדמה וכל אחד עם עצמו ניסה להתמודד עם מזג האוויר הקשה בשיטות שונות ומשונות.
לרגעים ספורים במהלך היום הרגשתי כאילו אני בגיבוש בצבא כחלק מההתמודדות התחלתי להריץ מחשבות על הבית, המשפחה, ועל הארוחה החמה שמצפה לי בסוף היום בבקתת Granchar.
לקראת השעה 13:30 הגענו לבקתת Granchar רק בשביל לגלות שאין שם אף אחד שיקבל את פנינו. המטבח היה נעול ורק חדר אחד של מיטות היה פתוח.
הרגשנו אובדי עצות. לא היה לנו כמעט אוכל שנשאר עלינו.
שפירא ועודד ניסו להדליק אש בקומה התחתונה בתוך קמין ישן שהיה שם בעוד אנחנו ניסינו להבין האם אחד השלטים שהיו במקום נותן לנו איזשהו רמז.
לאט לאט הגיעו כמה חברים מהצופים הבלגים חלקם היו במצב של כמעט היפותרמיה, פשוט קפאו מקור במהלך הדרך.
לאחר כמעט שעה וקצת במקום משה צעק לנו שהוא רואה ג'יפ מתקרב לבקתה. למזלנו בעל הבקתה (אנג'ל) הגיע לפתוח את החדרים זאת לאחר שהוא חזר מסידורים בעיר.
הוא פתח לנו את החדר עם הקמין ונתן לנו להתחמם שם. כמו כן הוא פתח עוד שני חדרים בקומה העליונה ושיכן שם את שאר חבורת הצופים.
היינו פתאום כל כך שמחים מעצם זה שלא נגווע ברעב ושיש מישהו שם שיכול לדאוג לצרכים הבסיסים כמו חום ואוכל.
אנג'ל סיפר לנו שהיום בדיוק הוא 20 שנה בבקתה. לא להאמין איזה מין חיים זה לחיות ככה בהרים במשך כל כך הרבה זמן.
ישבנו לאכול מרק שעועית ודחפנו גם כל מיני עוגיות שהיו לו בבקתה ביחד עם תה שהכין שפירא על הקמין.
בהמשך גם הגיעו עוד קבוצה של 3 בנות מצ'כיה ועוד קבוצה של 2 בולגרים שתכנננו לטפס למוסלה בזריחה.
ישבנו ושיחקנו קלפים עם אחד הילדים הבלגים עם חפיסת קלפים של נבחרת בלגיה.
(בעת כתיבת שורות אלו, מונדיאל 2018 ברוסיה נמצא בשלבים האחרונים שלו ונבחרת בלגיה עלתה לרבע הגמר)
שיחקנו בעיקר "יניב" אבל גם איזה משקח שהבחור הבלגי ניסה ללמד אותנו לא בהרבה הצלחה.
קיפלנו את הדברים והחזקנו אצבעות שמחר יהיה לנו יום יפה להליכה.
הגענו להחלטה עם עצמנו שאם יהיה יום גשם אנחנו נוותר על הטיפוס למוסלה ופשוט נרד למטה לעיר הקרובה. היינו כבר ממש שבורים מנטלית ולא היה לנו חשק ליום כמו שעברנו היום.
יום אחרון לטרק - מבקתת Granchar לBorovetz - יולי 1
היום הכי יפה בטיול!
השכמנו מוקדם בבוקר ושמחנו מאוד לראות שמיים נקיים מעננים ושמש שזורחת לה מרחוק צובעת את הפסגות של ההרים מעלינו בצבע כתום זוהר.
מצב הרוח שלנו כבר השתפר. אכלנו ארוחת בוקר קלה ובירכנו לשלום את אנג'ל ואת הבקתה שלו. אנג'ל התגלה כאחלה גבר. הוא דיבר איתנו עברית והיה ממש חבר שלנו בפרק זמן הקצר שהתארחנו אצלו. ממש יפה לראות איך אדם בגילו מצליח לתפעל את כל הבקתה עם האוכל והאחזקה שלה לבד לבד.
חצינו את הנחל מחוץ לבקתה בעזרתו של משה שזרק סלעים לנחל והתחלנו בטיפוס לאוכף שממנו ירדנו אתמול. מכאן הדרך הולכת על רכס ההרים ותופרת מספר פסגות עד לפסגת המוסלה שהיא הכי גבוהה בבלקן.
משה תפס קצב ונעלם לנו מהעין ולאט לאט כל אחד מהחבורה תפס מרחק והלך עם עצמו. בשבילי זה הרגיש כמו הליכה מדדיטבית, ניתוק מושלם. פשוט כיף.
הטיפוס האחרון למוסלה היה אינטנסיבי אבל קצר יחסית והנוף מלמעלה היה פשוט מדהים. עשינו מספר צילומים והופצענו מכמות האנשים שעלתה מהצד השני של ההר. פשוט שיירה של מטיילים, משפחות, מבוגרים וצעירים. עשרות אנשים.
כמו תיירים טובים, נכנסנו לגזלן בפסגה וקנינו לעצמנו שוקו ותה. ואחרי כמה שעה וחצי בפסגה ירדנו למטה אל עבר בקתת מוסלה בתקווה למצוא אורחת צהריים הגונה.
אך גם כאן התאכזבנו לגלות שהבתקה עצמה מגישה אך ורק מרק דלוח בצלחות מפלסטיק.
מאכזב אבל לא נורא כי כבר עוד מעט מגיעים לעיר ושם נאכל כמו שצריך.
בנקודה זאת התפצלנו ל2 קבוצות. אני ומשה ירדנו ברגל עוד כמעט 5 קילומטר דרך העמק בעוד שעודד, יואב ושפירא הלכו בשביל עד לרכבל ומשם ירדו ישירות לעיר.
ההליכה למטה לעיר הייתה ארוכה ומעייפת ובשל הגשמים החזקים שירדו בימים שלפני 2 הקילומטר הראשונים אנחנו פשוט הלכנו בתוך נחל עם מים בתוך הנעליים. ברגע שהשביל נכנס ליער היה הרבה יותר יפה אבל אחרי כמעט 20 קילומטר היה קשה מאוד כבר לצעוד והרגליים היו כבדות.
לקראת השעה 18:30 הגענו לפתח המלון Ice Angels. השביל ממש יוצא לתוך אזור אתר הסקי של בורבץ.
העיר עצמה הייתה שוממה, כל בתי המלון היו ריקים לגמרי. אני מניח שבעונת הסקי הדברים נראים פה אחרת לגמרי.
עשיתי מקלחת חמה ונעימה ויצאנו לאכול במקום שנקרא Bobby's Bar. היינו שם היחידים במקום. בדיוק שידרו את אחד המשחקים במונדיאל.
היה פשוט תענוג!
צ'יזבורגרים, פיצות, טבעות בצל, צ'יפס, בירות, צ'ייסרים ועוד מאכלים והכל ב200 שקל לכולנו, זה פשוט לא להאמין כמה זול. המשכנו גם כמובן במסורת משחק הקלפים (נהיינו ממש כמו בפרלמנט של זקנות...).
חזרנו לחדרים לאכול פרינגלס, פופקרן ולצפות בהמשך המשחק.
הלכנו לישון בידיעה שמחר ב7 בבוקר אנחנו כבר יוצאים חזרה לשדה התעופה.
סיכום דבר
אמנם היה לנו מזג אוויר לא טוב אבל בסופו של דבר מבחינתי הטיול יזכר כחוויה חיובית ומהנה.
זכינו לראות נופים מדהימים והאווירה בסוף כל יום בבקתות הייתה טובה וחיובית מאוד.
טעמנו ושתינו מאכלים ובירות מקומיות והיה ניתוק מושלם לפחות מבחינתי.
שורה תחתונה: בולגריה הוא יעד קרוב לישראל וזול מאוד ובעונה המתאימה זה פשוט אחלה של טיול! מומלץ!
======================================
לינק לאלבום תמונות
======================================
