השנה בחרנו לצאת למסלול במדבר יהודה, אזור ערד ונחל צאלים.
המסלול התבסס ברובו על המסלול הזה מאתר נאקב.
השתתפו בטיול: עודד, שפירא, אמיר לוי ומשה.
המסלול התבסס ברובו על המסלול הזה מאתר נאקב.
השתתפו בטיול: עודד, שפירא, אמיר לוי ומשה.
יצאנו ביום הראשון של האביב ה21 למרץ ומה יכול להיות יותר סימבולי מזה שבאותו יום בדיוק החלה נדידה מסיבית ביותר של פרפרים (מסוג נימפית החורשף) לאורך כל הדרך דרומה לאילת מאות אלפים של פרפרים חלפו על פנינו. מחזה מדהים!
אספתי את שפירא מביתו ואת משה מאינטל חיפה וירדנו דרומה לכיוון ערד. עשינו עצירה קצרה קטנה להמבורגר בבית קמה והמשכנו הלאה על כביש 6.
הגענו לכביש שמחבר בין ערב למצדה לקראת 16:30. אין ספק שכביש 6 החדש ועוד כביש 31 החדש לערד הם שיפור משמעותי בנסיעה דרומה וכנ"ל גם בחזור.
החלטנו לעשות טיפוס זריז על הר בן יאיר לתצפית על מצדה ועל ים המלח.
ירדנו בזריזות מההר והמשכנו לחניון לילה בריכת צפירה.
התמקמנו על יד הנחל שאיתנו בחניון היו עוד 3 רכבים נפרדים.
הייתה לנו גבעת תקשורת צמודה שממנה יכלנו לשלוח הודעות ולהתקשר הביתה וגם ליצור קשר עם עודד ואמיר שיצאו מיקנעם בסביבות השעה 17:00.
בינתיים העברנו את הזמן בחטיפים, שפירא בנה מדורה ומשה בילה כמעט 45 דקות בלנפח את המזרון לינה שלו עם הקומפרסור של הרכב. 😓
ב20:00 בערב אמיר ועודד הגיעו והביאו איתם פיצות לארוחת ערב. ישבנו בכיף סביב המדורה עם ירח מלא מעל ראשנו עד השעה 23:00 כמעט. מזג האוויר היה נוח מאוד אך לקראת 21:30 כבר התחילה להיות רוח קרה.
נכנסנו לאוהלים לתוך לילה קר מאוד. רק משה והמזרון שלו שעשה קולות כל הלילה מנעו מאיתנו שינה רצופה ונעימה :).
קמנו ב6 כמו שעון והכנו ארוחת בוקר. לחמניות עם ביצים קשות, מקושקושת, ירקות, טחינה "הר ברכה" וטונה.
אני ועודד הקפצנו את הרכבים חזרה לכפר הנוקדים מחשש לפריצות לרכבים בחניון זה. עשינו את הדרך חזרה מכפר הנוקדים בריצה. 3 ק"מ ב18 דק.
המשכנו על השביל בסימון אדום לכיוון מזרח שהביא אותנו לתצפית יפה על מפתח של נחל צאלים.
הפריחה הייתה בעיצומה וזה היה פשוט מדהים לראות את הכל פורח ככה במדבר.
המשכנו על הסימון הירוק שהוריד אותנו במעלה נעמה אל עבר נחל צאלים לכיוון בריכת נעמה.
נראה לי כי פספסנו את בריכת נעמה ובעצם היינו צריכים להמשיך עוד טיפה במורד הנחל על השביל הכחול בשביל למצוא אותה אבל אי אפשר באמת לדעת...בגדול בריכת נעמה הייתה עבורנו אכזבה. עשינו הפסקת קפה קצרה והמשכנו.
לא נורא. פעם אחרת.
המשכנו על תוואי הנחל לכיוון מערב. המצוקים מסביב היו מרשימים מאוד וההליכה בתוך אפיק הנחל השרתה אווירה מיוחדת במינה.
אחרי בערך 2 ק"מ הגענו לעלייה המאתגרת שחלקה הוא ביתדות לכיוון בריכת צפירה. העלייה בעצם מטפסת על סכין שמצד אחד נחל צאלים נשפך מהמפל של בריכת צפירה ומצד שני נחל שפן עם המפל שלו.
במהלך העליה בעת שהבטתי לאחור ראיתי פלאח מתכת מונח על סלע. ביקשתי משפירא שיבדוק מה זה. מהר מאוד הזדעזענו לגלות שבקטע זה ממש לפני שנתיים וחצי נהרגו אב ובנו בעת שטיילו במסלול ונפלו אל התהום חבוקים יחדיו. הסיפור הזה עשה כותרות באותה תקופה והיה זכור לי היטב לאור הטרגדיה הנוראית והנסיבות בה הן קרו. פתאום ברגע אחד נפלה על כולנו עצבות ואני מנחש שכל אחד הריץ בראשו "מה אם...???"
המשכנו בטיפוס והגענו לנקודת שיא הגובה שם קיבלו את פנינו 3 גמלים מסוקרנים. ירדנו שוב ביתדות אל עבר בריכת צפירה המפורסמת. במקום כמובן היו עוד אנשים אבל לא יותר מדי כמו שציפיתי. (רק בשלב יותר מאוחר הגיעו משפחות מרובות ילדים אל עבר הבריכה)
נהנינו מהמים הקרים והטובים בבריכה ועשינו עצירת קפה על מדף סלע יפהפה שמתצפת על הבריכה והמפל שנופל ממנה.
עלינו מהבריכה חזרה לדרך עפר שהחזירה אותנו אחרי כקילומטר עד לחניון לילה בו ישנו ומשם עוד הליכה של 3 קילומטר על דרך עפר עד לכפר הנוקדים. שהגענו לכפר גילינו שהרכבים שלנו היו תחת אבטחה כבדה מאוד שכן היה שם ארוע שהתחיל להתארגן. אפיקומן - ארוע פורים שנתי של 3000 איש.
נסענו לבירה וצהריים בפאב המסורתי "המוזה" ביציאה מערד. יצאנו שבעים ומרוצים חזרה צפונה על כביש 31 ואחר כך על כביש 6 כמעט מבלי להוריד רגל מהגז חזרה צפונה. (עוד שבוע שיפתחו את הקטע של כביש 6 עד לקרית אתא ואז בכלל הנסיעה תהיה רצופה ללא רמזורים....)
עד לשנה הבאה!
