בתאריך 24 לדצמבר 2020 יום חמישי יצאנו לטיול של יומיים על שביל ישראל בחלק שבין מצד תמר ועד לפאתי המכתש הגדול.
היום הראשון של הטיול הוקדש להכנות לוגיסטיות. ושני הימים אחריו היו למעשה הטיול עצמו.
ירדנו ביום חמישי לדימונה (עצירה קטנה בדרך לגלידה בבית קמה) והגענו היישר לשופרסל דימונה. עשינו קניות של אוכל להטמנה ולסחיבה עלינו על הגב ליומיים הקרובים. משה כהרגלו הפריז בכמויות אבל סך הכל לא היה נורא בסוף, הרוב חוסל.
יצאנו מהסופר ונסענו לפרץ סנטר במטרה לקנות מקדונלדס, בפועל משה ושפירא קנו פלאפל ושווארמה ואני לקחתי מקדונלדס. לקחנו את זה בטייק אווי ונסענו לחניון לילה מצפה המכתש הקטן. ישבנו שם בצד ואכלנו לנו בכיף. בשלב מסויים משה קם, לקח מעדר והלך לכיוון שיחים שהיו באפיק הנחל. התחלנו לשמוע קולות חפירה חזקים מאוד. כעבור כמה דקות אייל הצטרף למשה ואחרי בערך 10 דקות היה שם כבר בור לתפארת מדינת ישראל.
טמנו את כל הבקבוקים והאוכל והעצים ויצאנו לסיבוב קצר עם הרכב. הקפנו את הבסיס הצבאי (בדקנו קודם שיש מים בברז) וההגענו עד לנקודה של התצפית על המכתש הקטן. ממש בסיומו של מעלה עלי שאותו נסיים מחר. תצפית פשוט מדהימה.
הטיול ברכב הפך לטיפה מאתגר כאשר נדרשנו לרדת עם הרכב בשביל עפר עם כמה מדרגות סלע קטנות. משה ושפירא יצאו להכווין ולבסוף בשעת דמדומים הצלחנו לצאת בשלום חזרה לעיר האורות דימונה.
הגענו לאכסנית "הדס המדבר" בדימונה וקיבלנו חדר נחמד מאוד. היה נראה כאילו אנחנו היחידים בכל הקומפלקס של הדירות האלה. בערך ב19:00 בערב עודד הצטרף אלינו לחדר. אמיר וגלעד היו מתוכננים להגיע גם אבל עקב אילוצים אישיים הם דחו את הגעתם לבוקר. התארגנו קצת בחדר ויצאנו לשיטוט קצר בעיר. היה קור מטורף מה שגרם לנו לחשוב שמחר בחניון לילה יהיה אפילו יותר קפוא. הגענו למסעדת "סומבררו" מסעדה יעני מקסיקנית שמוכרת טורטיות. משה כהרגלו הלך על גדול ביותר ולקח טורטייה XXL. האמת שהיה מאוד טעים אבל הסומבררו הזה הורגש גם ביום למחרת במהלך המסלול כמובן...😏
בדרך חזרה לחדר משה עצר לקנות חפיסת קלפים בפיצוציה, מה שהתגלה כרעיון מבריק לאחר שהחבר'ה העבירו את שארית הערב במשחק "יניב". התקלחנו והלכנו לישון יחסית מוקדם. ב4 לפנות בוקר התעוררתי ולא הצלחתי לחזור לישון. לא ברור אם זה מהתרגשות מהטיול או מהנחירות של עודד...😏
אמיר וגלעד הגיעו ב6:15 ואנחנו חברנו אליהם בדור אלון על הכביש הראשי. השארנו שם רכבים ונסענו עם 2 נהגי מוניות עד למצד תמר. ראוי לציון הנהג מונית (אלעד) שממש דאג לנו וטרח גם לבדוק לי על נהג מונית חזרה מעין ירקעם לדימונה. הוא היה ממש על הכיפאק וקיבל ממנו ביקורת ממש טובה בגוגל על כך. מגיע לו לגמרי. (מעניין לציין שבחזור לדימונה תפסנו טרמפ עם מלאך אחר שגם שמו היה אלעד, עליו עוד יוזכר בהמשך)
הגענו למצד תמר וב7:00 יום שישי 25 לדצמבר התחלנו סופסוף בהליכה. ההליכה היא בחלק של שביל ישראל הישן. הגענו לנחל צפית ומשם פנינו לעצירת בוקר בעין צפית. עשינו קפה קצר והמשכנו בעלייה לכיוון ראש מעלה חצרה. התצפית הראשונה על המכתש הקטן. למעשה אפשר היה לראות את כל המשך המסלול לנו לאותו יום. הנוף של המכתש הקטן היה פשוט מרשים. התחלנו בירידה במעלה חצרה לתחתית המכתש. בדרך נגלו לפנינו נופים מרשימים של אבני חול צבעוניות בצבעים צהובים, סגולים, כתומים וחומים.
עשינו הפסקת צהריים ממש לא רחוק משער אשמדאי (פתח נחל חצירה). המטרה הייתה להגיע עד 14:00 לתחילת מעלה עלי.
המסורת אומרת שלמעלה עלי קוראים עלי כי הוא כמו מכתש ועלי אך לא כך הדבר, המעלה נקרא על שם עלי בן-צבי בנו של נשיא המדינה שהתייבש במהלך טיול במקום וחולץ על ידי חבריו למסע מהפלמ"ח. הנוף מסוף המעלה מדהים ובפרט בשעת שקיעה. ניתן לראות ממנו את כל המכתש בשלמותו ואפילו ניתן לראות את הבריכות הדרומיות של ים המלח.
העליה הייתה קשה ואינטנסיבית ועשינו אותה בקצב סביר בהחלט. שהגענו למעלה ישבו בתצפית קבוצה ענקית של ג'יפאים בדואיים. (התבדחנו ביננו שהלכה לנו ההטמנה. זהו גנבו לנו. או שאולי לא התבדחנו וחלקנו באמת חשבנו ככה...😀)
קצת מאחורינו היו זוג שעברנו בדרך שהבחור סחב לבחורה את התיק שלה על הגב. התבדחנו עליהם שהוא בטח כועס עליה והיא שברה אותו לגמרי. בזמן שישבנו על שפת המכתש ועשינו קפה הזוג הזה עלה לעברינו. משה קרא להם ואמר שהם מוזמנים לשתות קפה.
מה שבתחילה חשבנו שהוא זוגהתברר לנו במהרה שזה למעשה אב ובתו. הבחור התגלה כלא אחר מאשר דניאל קרן
החברים טוענים שעשיתי קצת פדיחות באיך שדיברתי אליו אבל אני חושב שסך הכל הרמתי לו ופירגנתי לו. הבחור הוא תותח אמיתי. מטפס הרים, אולטרא מרתוניסט, מנהל רצי תל-אביב ורואה חשבון ומנהל קרן השקעות. סך הכל איש אשכולות אמיתי. בשבילי זה היה ממש מרגש לפגוש אותו פנים אל פנים. דניאל ובתו המשיכו לכיוון הרכב שלהם ואנחנו המשכנו משם לכיוון חניון הלילה. הגענו לחניון וראינו כי הוא די מלא כבר באנשים. למזלנו ההטמנה עדיין הייתה במקומה. עשינו עם עודד משחק חם קר עד שהוא מצא את ההטמנה מהר מאוד.
החניון בנוי בצורה כזאת שיש מעגלים מגודרים בגדר אבן נמוכה ובפנים יש חצץ. מאוד נוח להתארגנות ולאוהלים. במעגל אבנים אחד לידנו היו זוג גברים שאיך שהם ראו אותנו מגיעים קראו לנו לבוא לאכול. הבחור שם (אלעד שמו) אמר שיש מלא אוכל שנשאר כי הם היו אמורים להיות קבוצה וכולם הבריזו אז נשארו רק שניהם. אנחנו שמחנו לקבל ככה פיתות על האש ובשר. היה תענוג. החבר'ה האלה היו מאוד נדיבים והיה נראה כאילו הם צמאים לחברה. זה היה גם נראה שהם לא בדיוק חברים אחד של השני (מאוחר יותר התברר לנו שזאת בעצם קבוצה של פנויים פנויית שעושים טיולים בארץ ונפגשים אחת לשבוע אבל לא תמיד כולם מגיעים...)
הקמנו מדורה והתחלנו לעבוד על ארוחת הערב שלנו שכללה: סלט ירקות, פסטה עם רוטב עגבניות ומרק אפונה. היה מעולה וטעים מאוד. המדורה עזרה לנו להתחמם שכן ברגע ששקעה השמש נהיה ממש קר. אמיר פרש לשינה ואנחנו החלטנו ללכת לראות את שפת המכתש בלילה. קיוונו שאור הירח יתן תמונה יפה של המכתש. חזרנו לאוהלים לקראת 21:00 ונכנסו לשינה. הרוח החזקה בחניון הקשתה עליי לישון בעיקר בגלל הרעש. בתוך השקש היה חמים ונעים.
קמנו בסביבות השעה 6:30. קיפלנו את האוהלים ושתינו קפה קטן לפני שיצאנו לדרך בשעה 08:00. מכאן מתחיל מסלול שלדעתי הוא אחד הקטעים הכי יפים בשביל ישראל.
התחלנו בהליכה על הרכס לכיוון מצד צפיר. הנוף פשוט מדהים. מצד אחד מישור ימין ומד שני הערבה ומעלה עקרבים. הגענו למצד צפיר ועשינו הפסקת בוקר רצינית יותר שכללה תה, עוגיות ודייסת קוואקר. משם המשכנו על השביל עד שהגענו לתצפית מדהימה על נחל חתירה. זאת נקודה יפה שבה יש סדקי ענק בסלע ורואים את הירידה במעלה ימין לתוך נחל חתירה. ממש אזור מקסים.
המקום היה מלא באנשים שכן זה חלק ממסלול מאוד פופלרי שאנשים עושים שמתחיל מגב ימין ומסתיים בעין ירקעם. מכיוון שזה יום שבת צפינו שיהיה לנו כזה עומס בחלק הזה של המסלול. ירדנו במעלה ימין והמשכנו בהליכה בתוך נחל חתירה לכיוון מעלה פלמ"ח. חלק מהמעלה כולל למעשה סולם מתכת וכמה יתדות שהתקינו על מנת להקל על ההולכים. שפלוגת הפלמ"ח עלו את זה הם עשו את זה בעזרת הנשקים שלהם. התזמון שלנו היה מושלם ועלינו את העלייה שאין מלפנינו שום קבוצה גדולה.
הגענו למקום הכי מתוייר של הטיול. עין ירקעם. המקום היה מלא במשפחות ומטיילים מכל קצוות הגיל. ובהחלט זה הגיוני כי הוא נגיש מאוד לכביש ויש מסלול קצרצר. כמו כן הגב היה מלא במים. עשינו שם הפסקת קפה וחטיפים ונהנינו מלראות עוברים ושבים שחלקם קפץ למים מהמצוק הגבוה.
מכאן למעשה התפצלנו. אני ואמיר תפסנו טרמפ חזרה לדימונה להביא את הרכבים ושאר החבר'ה המשיכו בשביל ישראל אל עבר הסנפיר ומשם עד למפעלי אורון. סיומת יפה ביותר ליום מדהים שכזה. למזלנו פגשנו את אלעד מהחוג פנויים פנויות והוא בשמחה רבה לקח אותנו חזרה לדימונה. פשוט מלאך. התברר לנו בנסיעה חזרה איתו שהוא עם הלם קרב שהוא גרוש + 2 ושיש לו עבר פלילי ואפילו ישב בכלא. הבן אדם עבר סוג של שינוי. טיפוס מעניין מאוד. בכל אופן הוא עזר לנו רבות ומגיע לו תודה על כך. על אף שהוא לא הסכים לקבל תודה....😆
חזרנו אני ואמיר לנקודת מפגש שביל ישראל עם הכביש גישה למפעלי אורון. בערך לקראת 16:45 החבר'ה ירדו וחברו אלינו. עשינו עוד עצירה קטנה בדרך חזרה בבית קמה וכמובן שהיינו חייבים לקנח את הטיול כמו שפתחנו אותו באוכל מקסיקני - טורטייה. היה לנו תזמון טוב ובנוסף גם היה טעים.
סך הכל היה טיול ממש טוב. היה לנו מזג אוויר מעולה. נופים מדהימים, חברה טובה ואנשים טובים באמצע הדרך. תענוג! 😋
סך הכל הליכה ליום הראשון 19 ק"מ~
סך הכל הליכה ליום השני 19 ק"מ~
