אז יצאנו לחוצה ישראל השלישי שלנו.
הראשון היה ב2011 אחריו עשינו את החוצה ב2016 ועכשיו עברו 4 שנים ויצאנו לדרך לחוצה ישראל 2020. והשנה גם היה לנו אורח מיוחד, מוטי מיימון שמו. האמת שמוטי הפתיע וזרם איתנו לגמרי. היתה חוויה מיוחדת ומהנה ואני אנסה לתאר אותה כאן בפוסט הזה בתמצית. עד כמה שאפשר לתמצת 35 שעות של כמעט 1000 קילומטר ועשרות מפגשים עם אנשים הזויים.
בנוסף למוטי גם אמיר היה אמור להצטרף אלינו זאת אחרי שהוא עשה לנו הפתעה וחזר מניו זילנד לארץ לפני הזמן ושמר על זה בסוד. בסוף לצערנו הוא לא יכל להצטרף למסע.
רק בשביל להזכיר הרעיון מאחורי המסע הזה הוא בשביל להראות כמה דברים אפשר להספיק לעשות בארצנו הקטנטונת. אפשר להתחיל את הבוקר בסקי בחרמון ולסיים בצלילת לילה במפרץ אילת. ובין לבין לראות את הכנרת, את ים המלח, הנגב ועוד מקומות מופלאים. את כל זה עשינו בחוצי ישראל האחרונים (מלבד החרמון), הפעם התמקדנו באזור קצת שונה.
אז הכל התחיל ב5 וחצי בבוקר בחניון גן לאומי חוף אכזיב או יותר נכון אני חשבתי שניפגש שם ב5 וחצי אבל מסתבר שגיא ומוטי כבר היו שם מ5. פאדיחה.
השארנו את הרכב של מוטי ויצאנו צפונה אל עבר מעבר גבול לבנון בראש הנקרה. ישבנו לקפה של בוקר שמסביבנו כל השפני סלע מתבוננים בנו. נעקצנו על ידי מלא יתושים אז החלטנו לקפל את עצמנו ולהמשיך לנקודה הבאה.
הנקודה הבאה היא עין חרדלית. עוד לא יצא לי להגיע לעין חרדלית כל כך מוקדם בבוקר. היינו שם פשוט לבד. המים היו קרים וצלולים והיה תענוג לטבול בהם בבוקר שכזה. גם ההליכה בנחל עצמה הייתה נעימה מאוד. כבר ביציאה מהנחל נתקלנו בקבוצת ילדים שבאו לטייל בנחל ואחד מהם בחוצפתו הרבה ביקש שניקח ממנו את הזבל כי קשה לו ללכת 30 מטר לשים את זה בפח...בן אדם הזייה...
מעין חרדלית המשכנו לארוחת בוקר בחומוס סעיד בעכו. השעה הייתה 07:45 והשוק היה ריק לגמרי, נכנסנו אכלנו 3 מנות בפחות מעשר דקות ויצאנו. היה טעים וטוב. ממול לחומוס הייתה חנות פירות. שם גיא החליט לטמטם את המוכר על אבטיח שרצינו לקנות לדרך. בסוף יצאנו עם אבטיח מתוק וטעים. ליד החנות פירות הייתה חנות קטנה שמוכרת כנאפה. אמרנו לעצמנו שניתן איזה כנאפה ככה אחת לכולנו. אבל בעל הבית לא היה. קראנו פעם שניה אם יש מישהו עד שפתאום מהצד הגיע גבר מבוגר ועייף מאוד, התקרב אלינו בעצלתיים, אמר לנו לשבת ושהוא יביא לנו כנאפה. ישבנו במקום. תוך כדי שאנחנו אוכלים הבחור הלך למאחורה של החנות וחזר אחרי דקה, שוב בעצלתיים התקרב לשולחן שלנו ותוך כדי שאנחנו אוכלים הוא בזק לנו חופן של פיסטוקים טחונים על גבי הכנאפה. אני ומוטי הסתכלנו אחד בשני וכאילו לשנינו עברה אותה מחשבה בראש...כל הדרך לאילת וחזרה לא הפסקנו להסתלבט על האיש העייף הזה שבזק לנו פיסטוקים ככה משום מקום ועוד חשוב לציין שכבר באנו ללכת ביקשנו קפה. האיש התעקש שנשב לשתות קפה אצלו אבל העדפנו לקחת את הקפה בהליכה, אמרנו לו שיש לנו דרך ארוכה לעשות היום עד אילת. היה נראה לנו שהוא קצת נעלב אבל אנחנו בשלנו המשכנו.
מעכו נסענו בערך כעוד שעה עד שהגענו לחוף גדור (החוף הסיני) שליד גבעת אולגה. היו קצת פקקים בדרך אבל לא כל כך נורא. החוף התגלה לנו כחוף מדהים ביופיו. שני צוקים מקיפים את החוף מצפון ודרום ובאמצע יש מפרץ יפהפה. עלינו לתצפית ומשם ירדנו לטבול במים. בכניסה לחוף נתקלתי במשפחה שבאה לסועד הנודד כמעט כל ארוע. מסתבר שהם גרים בשכונה שקרובה לחוף. במים היו גם זוג מבוגרים שהחליטו לעשות אהבה בתוך המים מול כל כל האנשים שבחוף. לא נראה שזה הזיז למישהו יותר מדי. אותנו בכל אופן זה הצחיק. נתנו טבילה קצרה ויצאנו לשתות קפה ולאכול את האבטיח מעכו. סך הכל מקום יפה מאוד!
 |
| הזין של רובוקופ זרוק על החוף |
מחוף גדור נסענו קטע ארוך ורציף שהביא אותנו עד למצפה רמון. המטרה הייתה לאכול צהריים ולראות את נוף המכתש לפני שממשיכים דרומה. אכלנו המבורגר טעים בפאב החבית לא לפני שקיבלנו תצוגת תכלית של יעלים שקיפצו להנאתן בשכונה שליד הפאב. הרגשנו את החום של המדבר מכה בנו. סיימנו לאכול ועלינו למרכז מבקרים לתצפית קצרה על המכתש. הנוף היה פשוט מדהים. תמיד אנחנו שוכחים שיש לנו יופי של נופים בארץ ולתייר שמגיע מאירופה או מדינות קרות אחרות זה כנראה נראה אף יותר מדהים!
ירדנו למכתש ועצרנו בנקודה מאוד מעניינת בשם "אבן, רוח, מים" במקום יש חולות צבעוניים ואגם קטן שאוסף את מי השטפונות. האמת שהתלבטתי האם להיכנס לאגם בהתחשב בעובדה שהמים האלה עומדים שם כבר הרבה מאוד זמן ולך תדע כמה פיפי וחיידקים יש במים האלה. אבל החום היה קשה מאוד ולא הייתה לנו טיפה של צל אז החלטנו לטבול בכל זאת. האמת שהיה תענוג. מסביבנו היו כל מיני אנשים שלא ברור לי איך הם ישבו שם בחום הזה בלי טיפת צל. במיוחד הייתה שם אמא אחת עם הבן שלה שנראה שכאילו התבשל להם המוח שם במקום וכאילו הם שם כבר כמה שעות. יום אחרי זה שכבר היינו בדרך צפונה פגשנו שם שוב את האמא הזאת עם הבן שלה והבנו שכנראה הם חברה מקומיים ממצפה רמון ושזה הhighlight של המקום. ואני לתומי חשבתי למה אין בריכה ציבורית ולמה שמישהו ירצה לבוא למים פיפי כאלה בחום של 39 מעלות בלי צל...אבל אולי זה רק אני...
המשכנו משם על כביש 40 ותכננו לעצור גם בגב ילק אבל אחרי שירדנו לכיוון הגב זוג שבדיוק חזר משם אמר שלא כדאי לנו להיכנס למים כי יש שם ציפור מתה. אז רק הסתכלנו מלמעלה וחזרנו לאוטו. המשכנו עוד כ50 דקות על לפונדק נאות סמדר. התכנית היתה לעצור כאן להפסקת אוכל אבל הפונדק מתסבר נסגר כבר ב17:00. במקום זה ישבנו ופתחנו פק"ל קפה ועוגיות.
מנאות סמדר המשכנו לחולת כסוי. מקום מדהים(שמורת טבע) שבו יש מספר דיונות חול מגניבות שאפשר להתגלגל עליהן.
גם כאן עצרנו להפסקת אבטיח. הצל של הדיונה עזר לנו מאוד ושכבנו מספר דקות על החול הרך, נהנים לנו מהשקט.
משם המשכנו על כביש 12 היפהפה שמגיע לאילת ועובר צמוד לגבול עם מצרים. הנוף של הרי אילת פשוט מטמטם. הגענו לעצירה בחניון הר יהורם לתצפית מדהימה על מפרץ אילת. המקום הוא גם חניון לילה והרוחות שם היו די חזקות. השעה הייתה כבר שעת שקיעה והמשכנו להתגלגל למטה עד למעבר גבול טאבה.
התחלנו את הבוקר במעבר גבול לבנון ועכשיו אנחנו בקצה השני של המדינה נוגעים בגבול עם מצרים.
הגענו לאילת. החום היה קשה מנשוא. 38 מעלות והאוויר עומד. הלכנו בטיילת וקיללנו כל רגע. מלא אנשים עם מסכות על הפנים. חום איום ואין אוויר. בהקשר הזה לא התגעגעתי לאילת. הגענו עד לגשר שקופצים ממנו. אכלנו פיצה וכמובן שהיינו חייבים לעצור לדבר עם הבחור שלטענתו כבר 29 שנה נמצא שם ומחלק פליירים של מסעדת המפרץ. 29 שנים!!! התבשל כבר לבן אדם הזה המוח...עצרנו בדוכנים לעשות צמות, חינה על היד ולכתוב את השם שלנו על אורז...לא באמת, אבל זה מה שכולם עושים באילת אחרי שהם קונים לונג לחדר ופורטרט שמישהו מאוקראינה צייר אותך מזיע בבית שחי ובישבן בזמן שהוא אומר לך לא לזוז...כמה נורא...
יצאנו מהטיילת ונסענו לחפש מקום לאוהל, מסתבר שהעניין לא כזה פשוט או לפחות ליורמים כמונו זה נראה לא פשוט. האמת שפה עיריית אילת עשתה מהלך שאמנם ברור לנו למה היא עשתה אותו אבל כל השילוט שמסביר איפה מותר לשים אוהל ואיפה מותר להחנות את הרכב פשוט לא ברור. באיזשהו שלב ניגש אלינו איזה סטלן ושאל מה אנחנו מחפשים? הסברנו לו שהתקשרנו למוקד עירייה ולא ברור לנו איפה חונים כאן. הוא אמר לנו להתעלם מזה, שזה הכל בשביל למנוע מאנשים עם קרוואנים להשתקע שם בחוף ולמי שבא עם אוהל לא עושים כלום. פתחנו את האוהל לא רחוק מהסטלן (יקותיאל שמו) וניסינו להתארגן לשינה. בגלל החום הכבד לא הצלחתי להירדם. מוטי החזיר הזה כבר נחר ונתן שנת ישרים ואני וגליק מתהפכים לא מצליחים להירדם. רק לקראת 4 בבוקר הצלחתי לעצום עיניים לשעתיים עד שהשמש העירה אותי.
נכנסנו למים לטבילת בוקר והיה פשוט תענוג לראות את כל הדגים והאלמוגים היפים. יצא לנו גם לראות 2 תמנונים שזה היה מדהים! אחרי בערך שעתיים התקפלנו מהחוף והלכנו לאכול בקפה ארומה.
משם עלינו צפונה ויצאנו מאילת.החלטנו לעצור בנאות סמדר ולעשות סיור בקיבוץ בעלות של 25 שקלים לבן אדם. האמת שהיה נחמד מאוד ומעניין לראות איך הוקם המקום. אחרי כשעה במקום וביקב של נאות סמדר עלינו כמעט בדוך חזרה לגן לחניה של חוף אכזיב. עשינו עוד עצירונת קטנה ב"אבן רוח מים" וגיא נתן טבילה נוספת במים, שוב ראינו את האמא והילד שלה מתבשלים שם בחום ביחד עם עוד כמה אנשים שעצרו שם בדרכם.
המשכנו צפונה לכביש 6 ועצרנו לעצירת קפה קטנה ביער המלאכים ליד מחלף קרית גת והגענו ב17:45 אחרי לא מעט עיקופים בדרך. אני עוד המשכתי לארוע של הסועד הנודד בחוף של אלי אביבי.
סך הכל היה מסע מעולה ומהנה. היו צחוקים וחווית ואנשים מוזרים ומעניינים והעיקר הייתה חברה טובה ורוח שטות טובה ומקווה שנמשיך לקיים מסורת זאת לעוד הרבה שנים שיבואו בעתיד...פעם הבאה מלון אורכידאה באילת :)!!!
