את הטיול הזה אני מתכנן כבר הרבה שנים לעשות. מאז שעשיתי חלקים גדולים ממנו כחלק משביל ישראל ב2011 למעט הקטע של נחל גשרון שבזמנו היה סגור על ידי הצבא. הרי אילת מכילים נוף ייחודי שאין כמוהו בכל הארץ. מצוקי הגרניט האימתניים ואבני החול הצבעוניות בתוספת של צורות טופוגרפיות מיוחד מקנות לאזור תחושה שאתה על אדמת מאדים או כוכב לכת אחר. בגלל הטופוגרפיה המיוחדת והמצוקית כל כך זה גם האזור היחיד בארץ שקווי הגובה שלו על מפת סימון שבילים תקנית מציינים הפרשי גבהים של 20 מטר במקום 10 מטרים כמו בשאר המפות בארץ. בחרנו לבלות יומיים וקצת בחבל ארץ המופלא הזה שאתאר לכם ביומן מסע זה. תהנו.
משתתפים בטיול ובחוויה: אמיר לוי, משה לוי, אייל שפירא, אמיר רוזנצוויג ואנוכי.
יום חמישי 22-בדצמבר-2022 - 4 קילומטר הליכה
יצאנו מוקדם מאוד בבוקר. קבענו להיפגש אצל אמיר לוי בבית ב5:30. ואכן הגענו בדיוק בזמן לנקודת מפגש. להפתעתנו הרבה כל התיקים שלנו + עצים להטמנה נכנסו לתוך הסובארו אאוטבק של אמיר. ובנוסף לכך ישבנו מאחורה 3 אנשים עם משענת גב לאחור בלי צפיפות גדולה מדי. אחלה של אוטו. הנסיעה לאילת עברה ממש ממש מהר. כביש 6 היה עמוס אבל ללא פקקים נוראיים מדי. הWaze קצת הגזים וטען שנגיע לאילת בפחות מ3 שעות אבל פשוט התעלמנו מזה. עשינו עצירה מתבקשת בארומה בית קמה (המקסיקני היה סגור ב7:00 בבוקר 😆).
אכלנו זריז ואחרי חצי שעה יצאנו שוב לדרך. הWaze הראה זמן קצת יותר שפוי אבל בכל זאת מהיר. הגענו בסוף לאילת ב10:15. הגענו למתחם המסחרי בחלק הצפוני ונכנסנו לשופרסל לעשות קניות לטיול. אמיר לוי החליט שהוא צריך בגד ים ופרש לדקטלון הקרוב בזמן שאנחנו נכנסנו לריב על מה להכניס לעגלה. כמובן שסגפן שכמוני רצה לצמצם את כמות האוכל כמה שאפשר בעוד אמיר ר. רק חיפש איפה אפשר לפנק גם אם זה על מחיר משקל על התיק. לדוגמה: 4 קילו ירקות, מלח-פלפל-שום (שהתגלה כאחד היציאות המעולות של הטיול), 5 קילו פירות יבשים של ששון הקולה, 1 קילו גרנולה (שלהפתעתנו נגמר בפעם הראשונה אי פעם), 700 מ"ל משקה שקדים עם אורז ועוד...
חשוב לי לציין שעל אף סלידתי מרשימה כזאת ארוכה של אוכל בסופו של יום המאכלים האלו פינקו אותנו ביותר בטיול. נלמד מזה לשנים הבאות.
ראוי לציון שבמהלך השיטוט בסופר אחת העובדות העירה לשפירא אחרי ששמעה אותו אומר מגעיל על מאכל מסויים שלא אומרים דבר כזה. התחילה בשיחת טרלול קצרה ומשם המשכנו לדרכנו.
מכאן המשכנו לחניון לילה הר יהורם לעשות הטמנה של עצים. כשהגענו לחניון נחרדנו לגלות שהוא כולו מלא אוהלים ושירותים שהכינו לקבוצות של צופים. בדיעבד הסתבר לנו שהיו שם באזור כמעט 5000 צופים שבאו לטייל באזור של הרי אילת בימים האחרונים של חופש חנוכה. חיפשנו מקום להטמין בו את העצים ומצאנו די מהר בכניסה לחניון. לא היה צורך אפילו להשתמש באת חפירה, פשוט זרקנו אבנים שכיסו את העצים. משם ירדנו חזרה לאילת לחפש מסעדה לארוחת צהריים הגענו למסעדת עומר'ס. האמת שהיה ממש טעים ואני ממליץ בחום על המסעדה הזאת כל המנות שכולם הזמינו היו ממש טעימות והשירות היה מעולה.
משם המשכנו אל עבר באר אורה ונכנסנו לשטח עם האוטו של אמיר על מנת לעשות הטמנה של עצים בחניון לילה נחל רחם-עתק.
משם המשכנו אל עבר באר אורה ונכנסנו לשטח עם האוטו של אמיר על מנת לעשות הטמנה של עצים בחניון לילה נחל רחם-עתק.
הנסיעה בשטח עם האוטו של אמיר עברה חלק. בכל זאת סובארו 4X4. אבל הדרך לא הייתה קצרה. שהגענו לחניון הלילה עוד חשבנו בתחילה אולי להשאיר שומר ולהוריד את כל הציוד אבל מכיוון שכולם רצו ללכת ברגל החלטנו פשוט לפתוח את האוהלים שלנו ולהכניס את האוכל שקנינו ואת ציוד השינה לתוך האוהלים עצמם ועל ערימת העצים שהבאנו שמנו פתק – נא לא לגעת!
יותר מאוחר בערב והתברר לנו שהחבר'ה לידנו באו לעשות את השביל מאילת ועד לתמנע והם פליטים של פסטיבל ריינבו שהיה באזור לפני כמה ימים.
לידנו היו עדיין קבוצות של ילדים עם המדריכים שלהם שהתכוננו לצאת מהשטח (היה כבר חושך), אחד המדריכים ניגש אלינו ואמר לנו שהם מתפנים כרגע מהשטח כי הם קיבלו התרעה על שיטפונות בכל אזור הדרום והוא מציע לנו לקחת את זה בחשבון אם אנחנו מתכוונים לטייל פה באזור. האמת שאני קצת הופתעתי כיוון שבאותו בוקר בדקתי את התחזית ולא היה שום סימן לגשם באזור שבו אנחנו מטיילים. מה שכן קרה זה שבעקבות ההתרעה הזאת כל 5000 צופים שבאו לטייל בהרי אילת למעשה פונו מהשטח והותירו אותנו עם חניוני לילה ושבילים כמעט ריקים. 😀
ארוחת הערב הייתה מעולה ביותר סלט ירקות נפלא שאמיר רוזנצוויג הכין עם פסטה ברוטב עגבניות ונקניקיות ולמנת פתיחה, מרק ירקות. כיוון שאנחנו היינו היחידים עם עצים למדורה זה גרם לחלק מהחבר'ה באוהלים לידנו לבוא לשבת איתנו מסביב. לאחד החבר'ה שלידנו הייתה גיטרה קטנה ואמיר ביקש אם אפשר לנגן בה, ברגע שהתחילו המנגינות נוספו עוד אנשים מהאוהלים ליד. החבר'ה הציגו את עצמם כנוודים (אין להם בית). אחת הבנות הייתה משווייץ והיא וחבריה גם לקחו חלק בפסטיבל ריינבו שהיה בארץ.
בצירוף מקרים אחת הבנות מהקבוצה לידנו פנתה לאמיר רוזנצוויג ואמרה לו שהיא מכירה אותו. לקח לאמיר כמה רגעים להבין שזאת מישהי שהוא פגש כשהיה בניו זילנד. איזו הפתעה!
המשכנו לשבת סביב המדורה לברבר איתם עד בערך השעה 9 וחצי בערב ולאחר מכן כל אחד כבר פרש לאוהל שלו.
יום שישי 23-בדצמבר-2022 - 24 קילומטר הליכה
אחרי לילה ללא שינה מי יודע מה ועם קצת מחשבות על כך שמצפה לנו יום קשה מחר הבנתי שעדיף שבאמת נצא מוקדם בבוקר. קמנו בסביבות השעה 6 ורבע (הזריחה היא בשש וחצי) והמטרה הייתה לצאת לדרך לפני 7 בבוקר. יצאנו בשבע וחמישה והתחלנו בהליכה על נחל רחם לכיוון דרום. הקילומטרים הראשונים הולכים בתוך הנחל עצמו בהליכה על שביל של ג'יפים. כעבור שעה ועשרים בערך עשינו עצירה לארוחת בוקר. כנ"ל גם כאן אמיר חתך סלט והכין ממרח אבוקדו שהיה טעים מאוד. שוב אני אזכיר שדרוגים מהסוג הזה הם משהו שאנחנו פחות מוכרים לו בטיולי הגברים. בלי שום נימה של ביקורת.
לאחר הפסקה של בערך 50 דקות המשכנו במעלה הנחל באזור שהוא יותר נקיקי וצר.
משם עלייה קצרה אך תלולה עד לנקודה שממנה נפרש בפנינו כל מפרץ אילת. זה גם המקום בו הייתה קליטה לראשונה והצלחנו לייצר קשר עם המשפחה וגם לבדוק תחזית מזג אוויר. מנקודת התצפית אפשר היה לראות את הר אמיר מולנו את הכניסה לעמודי עמרם ואת נחל שחורת שלכיוונו השביל ממשיך. מולנו נשקפו תצורות נוף יפות ומעניינות עם אבן חול נובית אדומה, מצוקי גרניט וגבעות מסלע גיר. ירדנו במעלה עמרם לכיוון קניון שחורת.
לפני הכניסה לקניון שחורת יש חניון לילה עם מים לשתייה. זה גם המקום לציין לטובה את רשות הטבע והגנים שדאגה להתקין ברז מים בכל חניוני הלילה בהרי אילת. הדבר הזה משמעותי ביותר וחוסך את נושא הטמנות של מים ואת כל הלוגיסטיקה המסורבלת הזאת. מי ייתן ויעשו עוד ברזי מים כאלה בכל חניוני הלילה שבמדבר והדבר יאפשר ליותר מטיילים להגיע לחוות את האזור העוצמתי הזה.
בכניסה לקניון שחורת כבר פגשנו משפחות עם ילדים שבאו לעשות טיול יום. ההליכה בו הייתה קצרה ומשם התחלנו בטיפוס השני הקשה של היום, העלייה להר שחורת. גם משם תצפית הנוף הייתה מדהימה אבל לצערנו לא נשארנו מספיק זמן על מנת להתפעל מהיופי הזה כיוון שהייתה קבוצה גדולה של אנשים מבוגרים שבדיוק התכוונה לרדת לכיוון נחל רודד ו"גיא אבוד", לכן על מנת לא "להיתקע" מאחוריהם החלטנו ישר לצאת לדרך ולרדת לכיוון "גיא אבוד".
המדריך של אותה קבוצה הוא זה שסיפר לנו שבגלל התרעות על שיטפונות פינו את כל הצופים מחניוני הלילה והמסלולים ושאנחנו צריכים להגיד על כך תודה וגם נתן לנו טיפ ללכת לאכול במסעדת "המבשלה" שבאזור התעשייה של אילת. המלצה שבסוף התבררה לנו כפחות טובה. 😕
בסטייה קטנה מהשביל יש קניון יפה ביותר בשם "גיא אבוד" עם אבן חול נובית אדומה שפשוט מומלץ לראות. עשינו שם גם עצירה לקפה וחטיפי אנרגיה.
מכיוון שהיום הוא קצר ומחשיך מוקדם לא היו לנו יותר מדי הפסקות במהלך היום והיינו לחוצים להספיק להגיע לחניון לילה הר יהורם לפני השעה 5. אחרי הפסקה של בערך 45 דקות המשכנו במסלול של נחל רודד לכיוון נחל נטפים. בשלב מסוים שביל ישראל יוצא מנחל נטפים ומטפס על שלוחה. בדיעבד היינו צריכים להישאר במסלול השחור בתוך נחל נטפים ולא ללכת עם הסימון של שביל ישראל שעשה מעקף מיותר לטעמי ופחות מעניין.
שהגענו לעין נטפים הפעם החלטתי עם הסימון ששוב החליט ללכת בדרך פחות מעניינת ובחרתי לעבור דרך עין נטפים ודרך הסדק המפורסם בסלע שפעם השביל כן עבר בו. ההליכה מעין נטפים עד לחניון לילה הייתה מאוד מייאשת וקשה וכבר רצינו להגיע לחניון לפרוק את הציוד ולהקים את האוהלים. אחרי בערך עוד קילומטר וחצי של עלייה הגענו לחניון הלילה סחוטים וגמורים.
להפתעתנו החניון היה כמעט וריק מאנשים. הרוח בחניון הייתה חזקה ביותר והיה קצת קשה להקים את האוהלים אבל למזלנו בערך לאחר שעה קלה הרוח נרגעה והצלחנו להכין אוכל ולשבת מסביב למדורה עם העצים שחיכו לנו בהטמנה.
גם הפעם הייתה לנו ארוחת ערב למופת. עדיין נשארו ירקות איתם עשינו סלט וטונה בנוסף לתבשיל פסטה עם סלמי עם מרק ירקות ובורגול לפתיחה.
בכל זאת היה קר מאוד לשבת מסביב למדורה וכבר לקראת השעה 8 התחלנו להתקפל לכיוון האוהלים.
היה לנו יום ארוך מאוד וידענו שמחר מצפה לנו עוד יום של 14 ק"מ בהליכה לא קלה.
גם כאן מגיע שאפו לרשות הטבע והגנים שהסדירה את חניוני לילה והוסיפה שירותים עם נסורת וגם מתחמים מסודרים שמוגנים מהרוח להקים אוהלים ומתקן למדורה עם ברזל לשים עליו סירים לבישול.
יום שבת 24-בדצמבר-2022 - 14.5 קילומטר הליכה
נחל גשרון נחל גשרון הוא קניון עמוק המתחתר בסלעי גרניט ואבן חול לאורך גבול מצרים ונחשב ל"גרנד פינאלה" של שביל ישראל. לפני 11 שנה שבאנו לעשות אותו כחלק משביל ישראל המסלול היה חסום על ידי צה"ל. 3 חודשים לפני באוגוסט 2011 היה פיגוע רצחני על כביש 12 ולכן נחסם כל החלק האחרון של שביל ישראל.
המסלול של היום הוא פחות מ15 ק"מ אבל הוא מצליח להכיל מגוון רחב של תצורות נוף ושל תצפיות מדהימות.
התחלנו את הבוקר שאמיר לוי ואמיר רוזנצוויג הודיעו לנו שהם לא מתכוונים להמשיך בהליכה עקב כאבים בברך.
למזלם, אחד האנשים שהקפיצו ציוד לקבוצה אחרת לידנו בחניון לילה אמר שהוא יכול לקחת אותם חזרה לאילת.
יצאנו לדרך, אני, משה ושפירא לקראת השעה רבע לשמונה אחרי לילה ללא רוחות כמעט שבו ישנתי טוב יותר.
המסלול חוצה את כביש 12 מתחת להר יואש ומתחיל בהליכה לכיוון נחל גשרון. כבר בתחילת המסלול אפשר לראות שצורת הנוף היא שונה לגמרי ממה שהיה ביום שלפני. האבנים והצבעים עושים תחושה כאילו הולכים על מאדים וברגע שמגיעים לתצפית על נחל גשרון נפתח בפניך נוף שאין כמותו בכל ישראל. מעבר הגבול עם מצרים עובר ממש בתוך נחל גשרון ואפשר לראות את גדר המערכת שבנו לפני כמה שנים. פרויקט הנדסי מרשים ביותר!
המסלול יורד מפה לאורך המצוק ועוקף את נחל גשרון ממזרחה לו בתוך ערוץ תלול שחצבו בו מעקות ממתכת בתוך הסלעים. בהמשך הדרך יש עוד סולם בגובה של 6 מטרים בערך. ההליכה בתוך נחל גשרון פשוט מדהימה. זאת פעם ראשונה שאני עושה את המסלול הזה.
בעבר יכולת פשוט ללכת בתוך הנחל ובטעות להיכנס לתוך שטח מצרים מבלי לשים לב אבל עם החומה שבנו זה כבר לא אפשרי.
בהמשך המסלול עשינו עצירה קטנה על מנת לראות את מעבר צפרא. זהו מעבר צר מאוד בסלע שסימון שביל ירוק עובר דרכו. חייבים להתכופף ולהסתובב על הצד על מנת שאפשר יהיה לעבור דרך הפתח.
חזרנו לנחל גשרון והמשכנו בתוואי של שביל ישראל. על האבנים בצידי הקניון נחשפנו לציורי סלע מרשימים.
לא ברור כל כך ממתי הציורים האלה אבל הם נראים עתיקים מאוד. רק חבל שמעשה ונדליזם השחית חלק גדול מהציורים האלה. מכאן למעשה כבר אי אפשר להמשיך בנחל כי הוא מוביל לגבול לכן אנחנו נאלצים לעלות במעלה גשרון אל עבר גבעת רחבעם. המעלה תלול אבל קצר יחסית. מזג האוויר בטיול הזה היה ממש לטובתנו. עננים שמסתירים את השמש ורוח קרירה שעוזרת לך להצטנן ב"חום" המדברי. עד כמה שיכול להיות חם בדצמבר בהרי אילת.
מהתצפית על גבעת רחבעם ממשיכים על דרך שהולכת על "סכין" ההר. מימין נוף של הרי סיני ומשמאל מפרץ אילת. מרשים ביותר. מגיעים למעלה בולבוסים ויורדים ממנו לנחל צפחות. כאן עשינו עצירה לארוחת צהריים מפנקת עם סלט אבוקדו שהכין לנו שפירא ולחם עם גבינה מותכת וטונה.
מכאן כבר אפשר לראות את פסגת הר צפחות נקודת התצפית האחרונה של שביל ישראל לפני שקופצים למים של מפרץ אילת.
העלייה להר לא ארוכה מדי והנוף נשקף ממנו פשוט יפה. אני עד היום זוכר את ההתרגשות שאחזה בי לפני 11 שנה שהגעתי לפסגה הזאת - כמה פינטזתי אז על הרגע הזה וגם היום זה מרגש אותי להיות. יש בזה משהו סימבולי לעמוד כאן אחרי שחצית את הארץ לאורכה. אבל כאן במקרה שלנו אמנם רק יומיים וחצי טיול אך גם פה מרוצים ושמחים.
נותר רק לרדת ואחרי 45 דק הגענו לחוף הים.
החלפנו בזריזות לבגד ים ובלי לחשוב הרבה קפצנו למים הקרים. תענוג!
אמיר ואמיר הגיעו לאסוף אותנו כעבור 10 דקות בדיוק ואיתם נסענו למסעדת "המבשלה". מקום שעושה את הבירות שלו בעצמו. היה נחמד אבל החבר'ה פחות התלהבו מהאוכל.
לבסוף יצאנו לדרך צפונה בידיעה שיש סכנת שטפונות בדרך. ב21:00 כבר הגענו ליקנעם ונפרדו דרכנו לשלום.
היה טיול מיוחד מאוד עם נופים מאוד מיוחדים ומתגמלים, מזג האוויר היה מושלם והאוכל והאווירה בין החברים הייתה מעולה. נושא העצימות של הטיול כנראה שפגע בחוויה לפחות לחלק מהמשתתפים ולכן לפעמים הבאות שווה לשקול לקצר את המסלולים ולהימנע מפציעות מיותרות. שנזכה לעוד טיולים וחווית רבות כאלה בשנים הבאות!
