Alta Via 4 - מסלול בצפון איטליה - יולי 2025 (אל תביא אפור)

זהו יומן מסע של שישה ימים לאורך מסלול אלטה ויה 4 בצפון איטליה. המסלול מרשים ומאתגר, עם נופים מרהיבים של הרי הדולומיטים והרבה מעברי הרים קשים שכוללים קטעים טכניים (ויה פראטה) ותנאי מזג אוויר לא יציבים, כולל גשם בימים רבים. יש לקחת בחשבון עליות וירידות רבות, ומעברים אינטנסיביים. בבקתות בדרך לרוב אין מים חמים, חלק מהארוחות פשוטות, אך לרוב האוכל טוב וגם לא הייתה אפשרות למלא מים ללא פילטר או פשוט לקנות מים בבקבוק.

נתחיל מהסוף. הייתה חוויה נהדרת. שנזכור לעוד הרבה שנים. נופי הרי הדולומיטים מרשימים ביותר וקטעי ההליכה המאתגרים הוסיפו מאוד לחוויה. היה פשוט מעולה!

יצאנו לדרך 4 חברים (אני, משה, שפירא ויואב). התכניות לטיול נסגרו כבר במרץ 2025.

לינק לאלבום תמונות

יום ראשון מSan Candido לבקתת Locatelli

לינק למסלול יום ראשון 11.4 ק"מ | עלייה 1212 מטר | ירידה 115 מטר.

יצאנו ב21 ליולי יום שני בטיסת צהריים ונחתנו בונציה ב22:00.

שכרנו רכב ויצאנו איתו לבית מלון 5 דקות נסיעה משדה התעופה.

למחרת בבוקר יצאנו מוקדם ועלינו צפונה לכיוון העיירה Cortina שם החלטנו להשאיר את הרכב ולעלות על אוטובוס שייקח אותנו לתחילת המסלול ההחלטה הזאת התבררה כנכונה ליום האחרון שבו הגענו מאוחר.

בקורטינה יש מלא חנויות של השכרת ציוד ככה שאת הציוד ויה פראטה שלי ושל יואב השכרנו באחת החניות שם בעיירה.

לקחנו את קו אוטובוס 445 שהביא אותנו לעיירה Dobbiaco משם לקחנו אוטובוס 446 שיוריד אותנו ממש בתחילת השביל ליד מסעדת Alte Sage

 

הגענו ל Refugio Tre Scarperi שם עשינו הפסקת צהריים. מקום יחסית פופלרי ומלא באנשים. 

מהבקתה המסלול ממשיך וחוצה עמק יפהפה ומשם בעלייה תלולה וארוכה לכיוון בקתת Locatelli. בדרך יש כל מיני מערות שנחפרו כנראה בין מלחמת העולם הראשונה לשניה. לקראת סוף העלייה הTri Cime שלישיית ההרים המפורמסת נגלתה לפנינו. משם הדרך לבקתה כבר הייתה קצרה. הבקתה יושבת על מדף נוף יפהפה שצופה מצד אחד לשלושת הפסגות ומצד שני לשני אגמים קטנים יפהפיים. 

התמקמנו בבתקה ומיד התחלנו בטורניר היניב שהפך להיות מסורת ידועה בטרקים שלנו.

יום שני מRefuge Locatelli לבקתת Fonda Savio

לינק למסלול יום שני 9 ק"מ | עלייה 577 מטר | ירידה 578 מטר

התחלנו את הבוקר עם מזג אוויר טוב. השמיים היו יחסית נקיים אבל לאט לאט עננות כבדה השתררה ועד שהגענו לאוכף שליד Tre Cime כבר בקושי הצלחנו לראות את הנוף.

בקטע הזה החלטנו לסטות מAV4 המקורי שמשום מה יורד למטה לעמק ומקיף את TRE CIME ממערב. ההליכה מהבקתה הולכת בשביל נוח יחסית שגם רכב גבוה יכול לעבור בו ומקיף את TRE CIME ממזרח. 

האזור מאוד פופלרי והיה מלא במטיילי יום שבאו לראות את שלושת הפסגות המפורסמות מקרוב. מלא אנשים עם כלבים הלכו את המסלול. זה הפך להיות מראה נפוץ גם בהמשך השביל.

המקום כל כך פופלרי שאפילו משאיות נוסעות שם. כבר תהינו מה עוד יכול להגיע לפנינו. אולי ילדי גן שושי עם עגלול ומצלתיים יעברו פה מולנו :)

הגענו לRifugio Auronzo שם יש חנייה ענקית לרכבים שמגיעים מהעמק וגם פסל ענק של דינוזאור שמפנה למוזיאון באזור. עשינו שם הפסקת קפה וקרואסון קצר ומשם המשכנו בערפל לקטע מעניין שהולך על שפת מצוק לכיוון בקתת SAVIO. 

בדרך עברנו פעם ראשונה משהו שהתיימר להיות ויה פראטה ככה שהייתה לנו הזדמנות לבדוק את הציוד שלנו.

מולנו הגיע זוג שנראה שלא ממש התרגש מהדרך והלך ללא ציוד בכלל. 

היה קטע אחד שממש ירד בתלילות והלך על שפת המצוק ושם בהחלט הרגשנו שהציוד נחוץ אבל בשאר היום לא באמת היה צורך.

השמש יצאה החוצה אז החלטנו לעשות עצירה קלה על הדשא לפני העליה לבקתת Fonda Savio. הבקתה עצמה ממוקמת מעל עמק יפהפה וישבנו לנו במרפסת נהנים מבירה וארוחה קלה + קינוח.

בעל הבקתה (פלוריאן) לא טיפוס כזה חביב. הוא היה די אדיש וששאלנו אותו מה לגבי מזג האוויר שצפוי לנו מחר הוא רטן ואמר שהולך להיות גרוע מאוד. ניסינו להבין ממנו מה הדרך הרשמית של AV4 כי בכל סיפורי הדרך שקראנו אנשים אמרו שהם ירדו לעמק ולקחו אוטובוס למלון קריסטלו ומשם עלו לבקתת ונדלי. אנחנו החלטנו לדבוק במסלול המקורי של AV4 אבל בדיעבד מסתבר שפספסנו מקטע של ויה פראטה קצר בדרך לבקתת Col De Varda.

יום שלישי מבקתת Fonda Savio לבקתת Vandelli

לינק למסלול יום שלישי 15.5 ק"מ | עלייה 942 מטר | ירידה 1394 מטר

ההליכה של היום הייתה על השביל המקורי של AV4 בניגוד למה שראינו בשאר סיפורי הדרך שמשום מה אנשים לקחו את השביל שמגיע לבקתת Col De Varde ומשם ירדו ברכבל לעמק ומשם לקחו אוטובוס למלון קריסטלו. למעשה יש שם קטע של ויה פראטה שככל הנראה פיספסנו אותו אבל העדפנו להישאר על המסלול המקורי. הבוקר תפס אותנו גשם שנמשך למשך כמה שעות. החלטנו לצאת בכל זאת בגשם בתקווה שיתבהר בהמשך היום כמו שאמר לנו פלוראין (מנהל הבקתה). ההליכה עברה בשני פסים גבוהים ומשם התחלנו בירידה חזקה לכיוון בקתת Carpi. הגענו לבקתה רטובים ורק רצינו לשבת ולשתות משהו חם. הבקתה הייתה ריקה מאנשים ובחורה נחמדה קיבלה את פנינו. כרגיל הזמנו שטרודל תפוחים וקפה הפוך.

מהבקתה ישנה ירידה על דרך עפר שהביאה אותנו כעבור כמעט שעתיים לכביש ולמלון קריסטלו הנטוש. 

עד לכביש מרגיש כאילו הגענו לאמצע הטרק ומכאן אנחנו מתחילים מסלול חדש.

נכנסנו לתוך עמק יפהפה ותפסנו מקום על ספסל לפני תחילת העלייה האימתנית לבקתת Vandelli. גם כאן התחיל הגשם לזנב בנו ולמעשה את רוב העלייה עשינו בגשם. מכיוון שהמסלול מאוד פופלרי (בגלל אגם Sorapiss) היו המון אנשים שהגיעו מולנו בירידה. 

העלייה הרגישה ארוכה מאוד ורצינו כבר להגיע לבקתה להתייבש. לבסוף אחרי כמעט שעתיים של עלייה הגענו לבקתה. קיבלנו חדר משותף עם עוד אנשים ופשוט חיפשנו מקום לייבש בו את הדברים. באופן מפתיע בניגוד לטרקים קודמים. בבקתות בAV4 לא היו כמעט חדרי ייבוש. פספסנו את שעת ארוחת הצהריים (אחרי 15:00) ולכן נאלצנו להסתפק שוב בשוקו ושטרודל תפוחים. גם כאן, בעלי הבקתה לא היו כל כך נחמדים וכל מי שנכנס לבקתה רטוב ביקשו ממני להוציא את הדברים הרטובים החוצה בצעקות.

לאחר כמה שעות שהתחיל קצת להתבהר יצאנו אני ומשה לעשות סיבוב מסביב לאגם Sorapiss. האגם בצבע טורקיז יפהפה מקבל את הצבע שלו ממינרל שזורם לתוכו מההרים שמקיפים אותו.

חזרנו לבקתה וצילמנו קשת מדהימה שכאילו הופיעה ממש מתחתנו. פעם ראשונה שאני נתקל בקשת שהיא לא בשמיים רחוק ממך. השמיים התבהרו ויכלנו גם לראות את העמק שמתחת ואת המסלול שהלכנו בו באותו בוקר. מרחוק אפשר היה גם לראות את אגם מיסורינה. ניסינו לחפש איפה המסלול הולך מחר. שזה ויה פראטה ונדלי המפורסמת. היה קשה להבין מאיפה המסלול עולה. התקשנו להאמין שהמצוק האדיר שמעלינו הוא המצוק שנצטרך לחצות יום למחרת. 

אכלנו ארוחת ערב טעימה מאוד. עשינו עוד סיבוב של יניב והלכנו לישון בידיעה שנצטרך לקום מחר מוקדם בבוקר ולעשות את העליה.

יום רביעי מבקתת Vandelli לבקתת San Marco

לינק למסלול יום רביעי  10.5 ק"מ | עלייה 1307 מטר | ירידה 1433 מטר

היום הזה הוא אחד הימים שהכי חיכינו לו זהו למעשה היום הראשון שבו יש לנו מקטע ארוך של כמעט שעתיים בו אנחנו מטפסים על מצוק חשוף לחלוטין בקטע טכני מאוד של ויה פראטה. התחלנו את היום מוקדם מאוד בבוקר וזאת הייתה החלטה מצוינת כי מיד אחרי שסיימנו את המקטע של השעתיים תפס אותנו גשם שלא הפסיק לרדת עד לסוף היום. רק המחשבה לטפס את כל המצוק הזה בגשם מבחינתנו היא הייתה מסוכנת ובלתי אחראית אבל היה לנו מזל גדול ולכן התאפשר לנו לעשות את העלייה הזאת בפרק זמן מעולה.

זאת פעם ראשונה שאנחנו עושים קטע טכני כזה וארוך במיוחד שהולכים עם מצוק שמתחתיך תהום של כמעט 200 מ'. היו קטעים שאותי אישית מאוד הפחידו אבל ההיקשרות לרתמה ולכבל נתנה תחושת ביטחון והעיניים לרוב היו מכוונות כלפי מעלה. אין ספק שזה אחד ההיילייטים הגדולים ביותר של המסלול. את המשך היום הלכנו על קטע שאמנם היו בו פחות אתגרים טכניים אך גם הוא היה חשוף מאוד והלך לאורך המצוק במשך כמה ק"מ.

עוד משהו מאוד מוזר ביום הזה, שעל המפה המסלול הוא באורך של 10 וקצת ק"מ בעוד שלפי השעון שלנו ומד הצעדים זה נראה כאילו הלכנו 20 ק"מ. עד עכשיו לא ברור לי מה באמת היה המרחק האמיתי. הטענה של בעלת הבקתה בסן מרקו (טניה) היא שבגלל שיש כל כך הרבה עליות וירידות אז המפה לא באמת יודעת לחשב את זה כמו שצריך ולכן מספר הקילומטרים הוא גדול יותר ממה שמופיע על המפה אני נוטה להאמין לזה גם בגלל מה שהגוף שלנו הרגיש בסוף היום.

את היום התחילה קבוצה לפנינו של 5 בנות מבלגיה. פגשנו אותן בסוף העלייה והם המשיכו ותפסו פער מאיתנו. בדיעבד זאת הייתה הפעם האחרונה שראינו אותן ולאחר מכן הבנו שהן עוד המשיכו לבקתות אחרינו גם בגשם ובקטעים נוספים מסוכנים לא פחות. בכל זאת מאוד התרשמנו מהכושר הגופני הגבוה והחוסן שלהן.

חשוב לציין מקטע אחד מסוים באמצע המסלול שבו היה כבל לעזרה ומיד אחריו ירידה חדה מאוד מטה ללא שום אלמנטים לעזרה. מהצד זה היה נראה קטע בלתי עביר בעליל אך למעשה שמתקרבים לירידה רואים שאפשר לעשות אותה גם ללא חבלים. בכל זאת הגשם לא הפסיק לרדת במשך כמה שעות ואנחנו התחלנו לחוות סוג של ייאוש למשך כמעט שעתיים עד אשר הגענו לבקתת סן מרקו. ההליכה הולכת עד לאוכף גרנדה שהוא למעשה אוכף מאוד גדול (כשמו כן הוא) ומשם ברוח חזקה מאוד ובגשם שוטף התחלנו את הירידה החדה אל עבר בקתת סן מרקו.

הגענו לבקתה העייפים רטובים ורק רוצים להתייבש ולשתות משהו חם.

בעלת הבקתה טניה הייתה איתנו קשוחה ביותר וביקשה שנוציא את כל הדברים הטובים מחוץ לבקתה. עשתה רושם של מישהי מאוד קשוחה למראית עין אך בהמשך היום גילינו אישה מדהימה שעשתה את כל ההבדל בשהות בבקתה שלה.

טניה דיברה איתנו איטלקית וניסתה ללמד אותנו קצת מהשפה וגם ביקשה שנלמד אותה עברית. היא סיפרה לנו על מספר מבקרים מישראל שהיו אצלה במהלך החודשים האחרונים והיא זכרה לרמת פרטים של מה כל אחד הזמין לאכול.

הארוחה אצל טניה הייתה בין הטובות ביותר אם לא הטובה ביותר בכל המסלול ואנחנו באמת ממליצים לעשות את העצירה בבקתה אצלה.

יום חמישי מבקתת San Marco לבקתת Galassi

לינק למסלול יום חמישי 3.8 ק"מ | עלייה 383 מטר | ירידה 174 מטר

היום הזה היה יום קצר במיוחד. למעשה במקור רצינו להישאר עוד לילה בסן מרקו כי מזג האוויר לא היה טוב. היה גשום רוב היום ולא רצינו לעשות את הויה פראטה האחרונה שעולה לקרחון Ghiacciaio. לכן לקחנו את היום באיזי. ישבנו בבקתה אכלנו ארוחת בוקר מאוחרת ולקראת הצהריים יצאנו להליכה של שעה וחצי בערך עד לבקתת Galassi. טניה עזרה לנו לשריין שם מקום לפני שיצאנו לדרך. נפרדנו ממנה לשלום ואמרנו לה שהיא תיזכר כבקתה הכי טובה במסלול וכך באמת היה.

בקתת גלאסי היא כבר בסדר גודל אחר. יש בה מקום ל90 אנשים והיא מאובזרת ברמה אחרת. אמנם לא היו מים חמים כי לא הייתה שמש אבל היה wifi חופשי והמקום עצמו מרווח מאוד. הבקתה מופעלת על ידי מתנדבים של ארגון C.A.I שזה המועדון האלפני של איטליה. כל שבוע עולים חבר'ה חדשים ומחליפים את הקיימים והם מתחזקים את הבקתה. קונספט נחמד שכזה.

זכינו לקבל חדר פרטי ואת שאר היום בילינו בלשחק יניב ולראות מי יהיה מנצח הטורניר. כמעט לאורך כל הימים מישהו אחד היה מוביל בכל בקתה. שפירא כהרגלו ניסה לשכנע אותנו לשחק עם התפרציות אבל אנחנו סירבנו בנימוס. מצד שני כן הומצאו כמה חוקים חדשים שלא היו קיימים לפני. בכל זאת, זה חלק מהמשחק, לנסות להמציא חוקים ולראות מה תופס.

בשאר הזמן הסתכלנו עם המשקפת של שפירא וניסינו למצוא את הויה פראטה של מחר. לא הצלחנו לראות את העליה ואת הסימונים. זה היה רחוק מדי וגם הייתה עננות מערפלת. ידענו אבל שהמצוק שאנחנו מסתכלים עליו הוא המקום שעליו נתפס למחרת.

החזקנו אצבעות שיהיה לנו מחר מזג אוויר טוב שזה גם יהיה היום האחרון שלנו למעשה בו נלך כל הדרך לPozzale ו Pieve Di Cadore שזאת העיירה בה מסתיים הטרק ומשם אפשר לקחת אוטובוס חזרה לCortina.

יום שישי מבקתת Galassi לPieve Di Cadore (סוף מסלול!)

לינק למסלול יום שישי 15 ק"מ | עלייה 803 מטר | ירידה 1931 מטר

אחד הימים עם לא ה...

זה היה יום עם סיום מושלם לטרק הנפלא הזה.

קמנו לבוקר נקי מעננים. שמש בשמיים ועל אף שיצאנו מוקדם (7:00) כבר היינו מחוץ לבקתה היה נעים לעשות את העלייה אל עבר הויה פראטה. העלייה היא על מצוק בשיפוע של 45 מעלות. בחלק מהקטעים אין אפילו צורך לאבטח את עצמך אבל כמובן שזה לא מומלץ. עלייה של כמעט 200 מטר בקטע כמעט ורטיקלי שבחלקו הולכים בתוך סדק ענק בסלע. עד לנקודה המדהימה של הסכין שבה הקרחון נפרש מהצד השני והעמק שממנו עלינו מאחורינו.

זה היה הקליימקס של הטיול. לראות ככה את הקרחון, את הסכין של ההר והעלייה שכרגע עשינו. ממש הרגיש טוב להיות שם בקצה

הירידה לצד השני לעבר הקרחון הייתה קצרה וממנה יש עוד ירידה שכוללת עוד קטע ורטיקלי של ויה פראטה

 

המשך השביל הולך מעל עמק ירוק ויפהפה. משם עולה לעוד אוכף קטן שמשקיף על עמק נוסף ומשם הליכה קצרה עד לבקתת Antelao.בדרך לבקתה עברו מולנו כמה חבר'ה שעלו עם אופניים על הכתפיים שלהם. האמת שהייתי קצת המום לראות אותם עולים בשביל כזה שלא רכיב בכלל עם אופניי הרים על הגב אבל הם טענו שהם טיפשים ולכן הם עושים את זה. 

בקתת אנטלאו הייתה הומה באנשים שהגענו. מקום מאוד פופלרי. התיישבנו בשולחן בחוץ והזמנו צהריים. המלצרית ששירתה אותנו הלכה עם שרשרת עם סמל של מדינת ישראל. שיואב שאל אותה לפשר השרשרת היא ענתה ישר בלי למצמץ. "אנא פלסטין". היה רגע של אי נעימות ופשוט ניסינו להתעלם. לא הבנו אם היא מבינה שאנחנו ישראלים או לא. אבל לא חשנו איזו עוינות מצידה. שבאנו לשלם לה שאלנו האם הבנות הבלגיות הגיעו לבקתה והיא ענתה בחצי גיחוך שהן הגיעו אתמול בגשם זלעפות שאחת הבנות לא הפסיקה לבכות. היה לנו קצת עצוב בשבילן...

מהבקתה התחילה ירידה ארוכה מאוד אל עבר העיירה Pieve Di Cadore. למעשה החלטנו פה להתפצל מAV4 שעולה לפסגה רק בשביל לרדת ולוקח דרך של 6 ק"מ במקום זה עלינו על AV5 שהוריד אותנו בדרך יפהפיה ביער היישר אל העיירה.

העיירה עצמה נראתה כמו אתר רפאים. לא מעט בתים נטושים ובבתים שכן גרים בהם היה נראה כאילו רק זקנים משתכנים בהם. זה נראה אם לשפוט לפי העיירות שעברנו בהן שאירופה מזדקנת. הצעירים עוזבים את הכפרים ובמקומם נכנסות משפחות בעיקר מוסלמיות. אנחנו מקווים שעוד כמה שנים בתור ישראלים עוד נצליח לטייל במקומות האלה מבלי להסתיר את הזהות שלנו.

הגענו לעיירה ועלינו על קו אוטובוס 30 שהביא אותנו היישר אל הרכב שהשארנו בCortina.

סיימנו כמובן - איך לא במסעדת פיצה בעיר לא לפני שהחזרנו את הציוד ויה פראטה לחנות.

משם נסענו למלון Columbia לשארית הלילה בעיר.

סוף דבר

למחרת היום האחרון של הטרק היו לנו עוד כמה שעות "לשרוף" לפני הטיסה שלנו חזרה לארץ אז יצא שעשינו סיבוב ברכב לכל המקומות שראינו במהלך הטרק רק הפעם היינו למטה. נסענו לאגם מיסורינה. עלינו לבקתת Rifugio Auronzo שם עברנו ביום השני שלנו. עכשיו לא היה ערפל. נסענו גם אגם ברייס שהיה מלא באנשים. (משם מתחיל AV1). ועצרנו בחזור במסעדה שעל יד אגם Dürrensee. עברנו גם על יד מלון קריסטלו והצלחנו לראות את בקתת ונדלי עם העליה על המצוק האימתני שויה פראטה ונדלי עובר בו. כל זה בנסיעה אחת באוטו. הקפנו למעשה את כל רכס ההרים שחצינו וירדנו דרומה חזרה לונציה עייפים אך מרוצים.

לסיכום, היה זה אחד הטרקים המשובחים. הנופים המדהימים, ההליכה האינטנסיבית, המעברים הטכניים וכמובן החברותא היו נוסחה מוצלחת לחוויה בלתי נשכחת. מקווים שנוכל להפיק עוד חוויות כאלה מדהימות בעתיד.

אמן, אמן, אמן 🙏

P.S

לא קבענו רשמית - מה השיר של הטרק אבל אם אני צריך לנחש זה יהיה כנראה זה: