לקחתי היום חופש. והיה מזג אוויר פצצה.
יצאתי עם אורן להסתובב קצת ברחוב למטה. בבית ספר בסוף הרחוב היה פורימון של שבט כרמל של הצופים. היה רועש מדי אז המשכנו לרחוב גבעון ומשם לרחוב אילון.
נכנסתי לירון ברוזן ומינץ בפינת רחוב ליטניס. היה לי זיכוי של 300 שקל על האופניים הישנות שלי שנמכרו.
בזיכוי הזה לקחתי מתקן לרכב לנשיאת אופניים. את ההכי פשוט שיש. עוד באותו ערב באתי לקנות גם מספר לרכב שתולים על המתקן וגם מוט שמחבר בין הכיסא לכידון כדי לא להרוס את האופניים.
נסענו משם ישר לסבתא זושה שלא ראיתי כבר כמעט חודשיים. אותו מצב. לא מגיבה ולא ברור אם היא מבינה משהו.
שמנו לאורן את התחפושת של התות כדי שגם סבתא ומלי יראו. היא דווקא הייתה מבסוטית למרות שהיה חם והיה נראה שנוח לה בזה.
אני המשכתי לפלאפל התימני ואמא לקחה את אורן אליהם הביתה. בדיעבד הייתי אמור לנסוע לטל-אל לראות את הריצוף אבל החלטתי ברגע האחרון לעלות חזרה הביתה ולקחת את האופניים לטיול. זה פשוט יום כל כך מדהים שחבל לפספס אותו.
עליתי הביתה התארגנתי מהר וירדתי לחבר את המתקן. לקח לי כמה דקות להבין איזה חוטים צריך להעביר אבל בסוף הסתדרתי. הצטערתי שלא קניתי את המוט כי לא באמת היתה לי דרך נוחה לשים את האופניים על המתקן.
אני לא חסיד גדול של המתקנים האלה אבל האופניים החדשות פשוט לא נכנסות לבגז'.
הגעתי לעין השופט במטרה לעשות את הסינגל הכחול החדש. פעם קודמת יצא לי לעשות את הסינגל הצהוב שמתחבר אליו.
הכל ירוק ופורח פשוט מדהים.
הסינגל היה עוד יותר מדהים. קק"ל עשו פה עבודה יפה מאוד.
יורדים אל עבר נחל גחר ומטפסים אל הגדה שנייה לגבעת קיפוד משם השביל מתפתל אל עבר כביש 66 לא לפני שהוא נותן תצפית יפה אל עמק יזרעאל והר התבור. מכאן איך שהתחלתי בירידה הגיע מאחורי רוכב אופניים שפשוט טס. לא האמנתי באיזו מהירות הוא יורד את הסינגל. הייתי בטוח שהוא מתהפך. רק לאחר מכן הבנתי שזה רוכב מנבחרת ישראל לאופני הרים.
המשכתי במורד. חציתי את שביל חוצה רמות מנשה. והגעתי לכניסה לפאר רמות מנשה. מכאן השביל מטפס בעלייה לא פשוטה מעל הגדה הצפונית של נחל גחר. אחרי 3 קילומטר של דרך נוף הגעתי לנקודת מפגש עם השביל הצהוב מפעם קודמת. כאן יש קטע רכיבה של קילומטר וחצי של שביל כחול-צהוב.
מרגע שהשבילים מתפצלים נתפתח נוף מטורף אל עבר השדות של עמק השלום. הייתי פשוט מהופנט.
עצרתי למנוחה קלה מתחת לעץ אלון ששוב עבר אותי אותו בחור מנבחרת ישראל. הוא הספיק בזמן הזה לעשות את ה12 קילומטר של השביל הצהוב. איזה תותח!
המשכתי בעוד רכיבה יפה בין השדות ובקטע סינגל אחרון בתוך היער ממש לאור השקיעה.
חזרתי לאוטו. העמסתי את האופניים. משום מה הוויז לקח אותי דרך כביש 2. אז בחזור עצרתי בבסיס של אסיה כדי לקחת את הכרטיס של חבר. עליתי הביתה להחזיר את האופניים וקפצתי מהר לחנות לקנות את המוט ואת המספר לרכב.
נסעתי להורים לאסוף את אורן. אכלנו פיצה וחזרנו הביתה אחרי יום ארוך ומוצלח.
היה בהחלט חופש מעולה ובמקום!
לינק למסלול:
https://drive.google.com/open?id=0B-WbwW8Na_8GMmxtYVZkVlhnRDEzcWI1ZVpKNWItai1YenI0&authuser=0
לינק לאלבום תמונות:
https://plus.google.com/photos/102009544007169474511/albums/6122867833019359729?authkey=CKLp0p6HqNO3qwE
יצאתי עם אורן להסתובב קצת ברחוב למטה. בבית ספר בסוף הרחוב היה פורימון של שבט כרמל של הצופים. היה רועש מדי אז המשכנו לרחוב גבעון ומשם לרחוב אילון.
נכנסתי לירון ברוזן ומינץ בפינת רחוב ליטניס. היה לי זיכוי של 300 שקל על האופניים הישנות שלי שנמכרו.
בזיכוי הזה לקחתי מתקן לרכב לנשיאת אופניים. את ההכי פשוט שיש. עוד באותו ערב באתי לקנות גם מספר לרכב שתולים על המתקן וגם מוט שמחבר בין הכיסא לכידון כדי לא להרוס את האופניים.
נסענו משם ישר לסבתא זושה שלא ראיתי כבר כמעט חודשיים. אותו מצב. לא מגיבה ולא ברור אם היא מבינה משהו.
שמנו לאורן את התחפושת של התות כדי שגם סבתא ומלי יראו. היא דווקא הייתה מבסוטית למרות שהיה חם והיה נראה שנוח לה בזה.
אני המשכתי לפלאפל התימני ואמא לקחה את אורן אליהם הביתה. בדיעבד הייתי אמור לנסוע לטל-אל לראות את הריצוף אבל החלטתי ברגע האחרון לעלות חזרה הביתה ולקחת את האופניים לטיול. זה פשוט יום כל כך מדהים שחבל לפספס אותו.
עליתי הביתה התארגנתי מהר וירדתי לחבר את המתקן. לקח לי כמה דקות להבין איזה חוטים צריך להעביר אבל בסוף הסתדרתי. הצטערתי שלא קניתי את המוט כי לא באמת היתה לי דרך נוחה לשים את האופניים על המתקן.
אני לא חסיד גדול של המתקנים האלה אבל האופניים החדשות פשוט לא נכנסות לבגז'.
הגעתי לעין השופט במטרה לעשות את הסינגל הכחול החדש. פעם קודמת יצא לי לעשות את הסינגל הצהוב שמתחבר אליו.
הכל ירוק ופורח פשוט מדהים.
הסינגל היה עוד יותר מדהים. קק"ל עשו פה עבודה יפה מאוד.
יורדים אל עבר נחל גחר ומטפסים אל הגדה שנייה לגבעת קיפוד משם השביל מתפתל אל עבר כביש 66 לא לפני שהוא נותן תצפית יפה אל עמק יזרעאל והר התבור. מכאן איך שהתחלתי בירידה הגיע מאחורי רוכב אופניים שפשוט טס. לא האמנתי באיזו מהירות הוא יורד את הסינגל. הייתי בטוח שהוא מתהפך. רק לאחר מכן הבנתי שזה רוכב מנבחרת ישראל לאופני הרים.
המשכתי במורד. חציתי את שביל חוצה רמות מנשה. והגעתי לכניסה לפאר רמות מנשה. מכאן השביל מטפס בעלייה לא פשוטה מעל הגדה הצפונית של נחל גחר. אחרי 3 קילומטר של דרך נוף הגעתי לנקודת מפגש עם השביל הצהוב מפעם קודמת. כאן יש קטע רכיבה של קילומטר וחצי של שביל כחול-צהוב.
מרגע שהשבילים מתפצלים נתפתח נוף מטורף אל עבר השדות של עמק השלום. הייתי פשוט מהופנט.
עצרתי למנוחה קלה מתחת לעץ אלון ששוב עבר אותי אותו בחור מנבחרת ישראל. הוא הספיק בזמן הזה לעשות את ה12 קילומטר של השביל הצהוב. איזה תותח!
המשכתי בעוד רכיבה יפה בין השדות ובקטע סינגל אחרון בתוך היער ממש לאור השקיעה.
חזרתי לאוטו. העמסתי את האופניים. משום מה הוויז לקח אותי דרך כביש 2. אז בחזור עצרתי בבסיס של אסיה כדי לקחת את הכרטיס של חבר. עליתי הביתה להחזיר את האופניים וקפצתי מהר לחנות לקנות את המוט ואת המספר לרכב.
נסעתי להורים לאסוף את אורן. אכלנו פיצה וחזרנו הביתה אחרי יום ארוך ומוצלח.
היה בהחלט חופש מעולה ובמקום!
לינק למסלול:
https://drive.google.com/open?id=0B-WbwW8Na_8GMmxtYVZkVlhnRDEzcWI1ZVpKNWItai1YenI0&authuser=0
לינק לאלבום תמונות:
https://plus.google.com/photos/102009544007169474511/albums/6122867833019359729?authkey=CKLp0p6HqNO3qwE
