תיאור מסלול של 6 ימים באלפים השוויצרים על סובב רכס הGrand Combin.
יום חמישי 04-יולי-2019
הטיסה שלנו מישראל יצאה מנתב"ג ב6 בבוקר. טסנו עם אל-על ישירות לג'נבה. אספתי את גלעד ושפירא ויצאנו ב1 בלילה מהבית. הכבישים היו ריקים אבל החניה של נתב"ג הייתה מלאה ולמזלנו הפנו אותנו לחניית עפר שהיא ללא תשלום.
הגענו 3 שעות לפני הטיסה ככה שהיה לנו מספיק זמן לשוטט בדיוטי פרי. שפירא וגלעד החזירים דפקו ארוחת בורגר ראנץ' ב4 בבוקר.
נחתנו בג'נבה לקראת 09:00. אספנו את הרכב ולקחנו את השאטל שלקח אותנו את ה100 מטר עד לחנייה של הרכבים...בדיעבד היינו יכולים לוותר על הרכב ביום הראשון כי המלון שלנו היה מרחק הליכה משדה התעופה ויש נסיעה חופשית בתחבורה ציבורית למי שמשתכן במלון.
שכחתי לציין שסוכנות הרכב שידרגה לנו את הפשוש בפיג'ו 3008 מדוגמת ביותר. שאפו!
שכחתי לציין שסוכנות הרכב שידרגה לנו את הפשוש בפיג'ו 3008 מדוגמת ביותר. שאפו!
הגענו למלון ומכיוון שהחדרים לא היו מוכנים יצאנו לסיבוב בקניון הענק ממש מול המלון. האמת שזה הסתבר להיות קניון מטורף מכל הבחינות. היה שם סופר ענק שבו קנינו את כל האוכל למהלך הטרק. היו שם חניות לציוד טיולים, בתי קולנוע ועוד המון אטרקציות אחרות.
חזרנו למלון שמנו את הדברים ויצאנו לסיבוב על יד אגם ג'נבה. הלכנו על שפת הטיילת והיה די חם בחוץ. הגענו לראות את המזרקה המפורסמת של ג'נבה.
עצרנו לאכול באיזו מסעדה על שפת האגם והמשכנו לעוד גלידרייה טעימה לא רחוק משם ובסוף החלטנו להמשיך לנסוע לסניף הענק של דקטלון לא רחוק מהמלון שלנו.
גם משם לא יצאנו בידיים ריקות. שפירא "הפציר" בי ובגלעד לקנות דברים ולהעמיס...אני סיפקתי את יצר הקנייה שלי ויצאתי בנזק של 100 פרנק...
חזרנו למלון מרוצים ומאושרים, התקלחנו וירדנו לאכול במסעדת המלון. צוות המסעדה לא היה חביב כל כך אבל האוכל היה סביר ונחמד.
הלכנו לישון בידיעה שמחר בבוקר אנחנו אוספים את משה מהשדה ונוסעים ישירות לbourg-saint-pierre להתחלת הטרק.
אחת הבדיחות שהייתה לנו ביום הזה היא שאף אחד לא באמת יודע מה זה הTDC כאילו זה איזה טרק שהמצאנו ולא קיים בכלל. האמת שעד שלא ראינו שלטים שכתוב עליהם TDC לא האמנו בעצמנו שיש חיה כזאת. TD What???
יום שישי 05-יולי-2019
קמנו מוקדם ואכלנו ארוחת בוקר במסעדה של המלון.
יצאנו לעוד סיבוב קטן בקניון הגדול ומשם יצאנו לאסוף את משה.
החלטנו לעשות לו קטע ולחכות לו עם שלט עם השם: "Menash Levi" זה לכבוד כך שמשה הזדהה בשם מנש לוי בבלוג של לירון מ2018
אספנו את מושון ויצאנו לדרך.
הגענו לBourg-Saint-Pierre בערך ב12:40. החננו את הרכב בחניה של הבריכה המקומית והתארגנו לפני יציאה על יד גן משחקים קטן.
המסלול חוצה את העיריה השוייצרית הקטנה והמנומנת (קריצה לצהריי היום של מאיר אריאל ודיוויד ברוזה) ומתחיל בטיפוס ארוך ומתמשך לכיוון צפון אל עבר בקתת Mille. היה יום חמים יחסית ולכן העדפנו לעצור לא מעט גם בשל התאקלמות של יום ראשון וגם בשביל הפסקות מים מרובות. לאורך הדרך ראינו סימונים עם מחזירי אור ככל הנראה של תחרות ריצת שטח שידענו שאמורה להתקיים ועוברת על חלק מהמקטע של הTDC.
ההליכה רוב היום היא ממש על צלע ההר שנוף ההעמק נשקף מתחתינו. באופק אפשר גם לראות את רכס הרי המון בלאן המדהימים.
רגע לפני שהגענו לבקתה ראינו בקתה קטנה עם מרפסת יפה לא רחוק מהשביל. החלטנו לקפוץ לראות מה יש שם. שהתקרבתי לבקתה יצא ממנה בחור גרמני מבוגר חצי ערום ומאחוריו אישה. היה נראה כאילו הפתענו אותם והם לא שמחו לראות אותנו שם. מה גם ששאלתי אותם והתברר לנו שזוהי בקתה פרטית. עשינו אחורה פנה והמשכנו לבקתת Mille.
הגענו לבקתה וראינו שמתארגנים שם לקראת התחרות. עכשיו התחוור לנו שבעצם התחרות מזנקת רק מחר בבוקר ולכן יש סיכוי גבוה שנתקל ברצים בהמשך הדרך. לא תיארנו לעצמנו בכמה רצים עוד נתראה...:)
לינק למסלול יום ראשון לטרק
יצאנו לעוד סיבוב קטן בקניון הגדול ומשם יצאנו לאסוף את משה.
החלטנו לעשות לו קטע ולחכות לו עם שלט עם השם: "Menash Levi" זה לכבוד כך שמשה הזדהה בשם מנש לוי בבלוג של לירון מ2018
אספנו את מושון ויצאנו לדרך.
הגענו לBourg-Saint-Pierre בערך ב12:40. החננו את הרכב בחניה של הבריכה המקומית והתארגנו לפני יציאה על יד גן משחקים קטן.
הגענו לבקתה וראינו שמתארגנים שם לקראת התחרות. עכשיו התחוור לנו שבעצם התחרות מזנקת רק מחר בבוקר ולכן יש סיכוי גבוה שנתקל ברצים בהמשך הדרך. לא תיארנו לעצמנו בכמה רצים עוד נתראה...:)
לינק למסלול יום ראשון לטרק
יום שבת 06-יולי-2019
קמנו מוקדם וירדנו לאכול ארוחת בוקר טיפוסית של בקתות הרים. קפה, לחם וריבה זה פחות או יותר מה שמקבלים בארוחות בוקר פה באזור.
האמת היא שזה היה מסלול נהדר ומדהים ביופיו.
הגענו לבקתת Brunet שגם שם התראגנו לקראת קליטת הרצים שהיו אמורים להגיע בכל רגע. בינתיים נזל לנו ריר מהפה למראה המנגל המסתובב שהפיץ ריחות משגעים לכל עבר. עצרנו להפסקת נשנושים קצרה והחלטנו להמשיך בדרך וריאנט אחר שעולה לCol des Avoullons.
הדרך לCol des Avoullons התבררה לנו כשווה ביותר במיוחד בגלל הנוף הנשקף מהאוכף. ממש רגעים לפני שהגענו לקצה האוכף התחילו להגיע ראשוני הרצים של מרוץ ה73 קילומטר. סוסים אחד אחד. מהר מאד קצב הרצים התגבר ואיתנו על השביל נהרו מאות של רצים לכיוון בקתת Panossiere. האמת שזאת גם הייתה חוויה מעניינת לטייל ככה ועוד יותר מעניין היה כשהגענו לבקתה.
מיד אחרי הירידה מהאוכף ישנו גשר מיוחד מאוד שמעביר את המטיילים מעל מה שפעם היה הקרחון. אורכו של הגשר 190 מטר והוא בגובה של 70 מטר. בנייתו הסתיימה ב2014. אכן גשר מרשים. ההליכה על הגשר במיוחד עם כמות הרצים שעברה עליו באותו רגע שהיינו שם הייתה קצת מפחידה שכן הגשר לא הפסיק להתנדנד. שלט בתחילת הגשר ציין במפורש שעל הרצים לעבור להליכה בגשר. אחת הרצות שעברה אותי החליטה לא להישמע לשלט ורצה לפני עד שצעקתי לה באנגלית: "no running!". אני, שפירא וגלעד חיכינו למשה שבינתיים החליט לצאת לסיור קצר מתחת לגשר לראות את הקרחון.
העלייה מהגשר לבקתה הייתה מלווה בעוד מאות של רצים שהגיעו מכל עבר עכשיו כבר היו אלה רצי ה43 קילומטר.
מזג האוויר החליט להתהפך וערפל קריר ומאיים התחיל לכסות אותנו בעלייה לבקתה. בקושי אפשר היה לראות 4 מטר קדימה. לאחר טיפוס של כ20 דקות נראתה הבקתה מלפנינו. נכנסנו פנימה להתחמם, לאכול ולשתות.
הנוף מבקתת פנוסייר פשוט מרהיב. רואים את כל קרחון Corbassiere ואת פסגת הGrand Combin במלוא תפארתם.
כאן כבר הורגשה התכונה של המרוץ שכן היו לא מעט רצים שנפצעו או קרסו מעומס הריצה ונאלצו להתפנות מהבקתה בהליקופטר. עד ל2 בלילה אותו יום ההליקופטר המשיך להוביל אנשים הלוך וחזור מהבקתה אל בית החולים.
בזמן הזה שהיינו בחוץ משה החליט ללכת לבדוק את הקרחון לבדו בזמן שאנחנו נשארנו לדבר עם הזוג הבלגי שפגשנו בבקתה מאתמול. התברר לנו שפעם אחרונה שהבחור היה כאן הייתה לפני 40 שנה שהוא היה בן 16. אז הוא טיפס עם אביו ואחיו לפסגת ההר שמול הבקתה. אז, הוא טען הקרחון הגיע כמעט עד שפת הבקתה. היום צריך לרדת כמעט 150 מטר בגובה על מנת לראות אותו מקרוב.... :(
ארוחת הערב היתה טעימה. מרק חם וטעים, ספגטי מעולה ולקינוח עוגת לימון. אפשר לשלם 5 פרנק ויש מקלחת עם מים חמים חופשי ללא הגבלה של זמן.
שהיינו בחוץ ניגשה אלינו אישה שוויצרית ושאלה אם אנחנו מישראל כי היא שמעה אותנו מדברים עברית. היא סיפרה לנו שהיא נשואה לישראלי לשעבר והם גרים היום בצפון שוויץ בחלק שמדבר גרמנית. הפתיע אותה לראות חבר'ה ישראליים שמטיילים בחלק הזה בשוויץ ואותנו הפתיע לשמוע שבפרלמנט בשוויץ מדברים ב3 שפות שונות ואף אחד לא מבין אחד את השני...אולי ככה שומרים על שפיות בפולטיקה שלהם...או שפשוט אין להם יותר מדי עניין כמו אצלנו בישראל :)
נכנסו לבקתה שיחקנו קצת טאקי ורגע לפני שהתקפלנו לשינה אני ומשה יצאנו לגיחה קצרה בשעת שקיעה לראות את הקרחון ולתפוס את השמיים המהממים שהיו בחוץ.
לינק למסלול יום שני לטרק
קמנו מוקדם וירדנו לאכול ארוחת בוקר טיפוסית של בקתות הרים. קפה, לחם וריבה זה פחות או יותר מה שמקבלים בארוחות בוקר פה באזור.
הייתה לנו תכנית במקור שהתבססה על סיפור הדרך שקראנו לעלות לפסגת הר Rogneux בגובה של 3048 מטר אבל אחרי שיחה קצרה שעשינו בערב שלפני עם בעל הבקתה באנגלית קלוקלת הוא אמר לנו שלא כדאי ללכת בתוואי הזה כי אחרי הפסגה יש המון שלג בכיוון הירידה לבקתת Panossiere. אחת האורחות בבקתה מקבוצה של גרמנים שמעה אותנו מדברים ואמרה לנו שגם הם תכננו לעשות את הוריאנט הזה אבל בגלל כמויות השלג הגדולות במסלול שהם חוו הם החליטו לוותר. החלטנו גם אנחנו לוותר וללכת במסלול הקלאסי של הTDC.
מזג האוויר החליט להתהפך וערפל קריר ומאיים התחיל לכסות אותנו בעלייה לבקתה. בקושי אפשר היה לראות 4 מטר קדימה. לאחר טיפוס של כ20 דקות נראתה הבקתה מלפנינו. נכנסנו פנימה להתחמם, לאכול ולשתות.
כאן כבר הורגשה התכונה של המרוץ שכן היו לא מעט רצים שנפצעו או קרסו מעומס הריצה ונאלצו להתפנות מהבקתה בהליקופטר. עד ל2 בלילה אותו יום ההליקופטר המשיך להוביל אנשים הלוך וחזור מהבקתה אל בית החולים.
בזמן הזה שהיינו בחוץ משה החליט ללכת לבדוק את הקרחון לבדו בזמן שאנחנו נשארנו לדבר עם הזוג הבלגי שפגשנו בבקתה מאתמול. התברר לנו שפעם אחרונה שהבחור היה כאן הייתה לפני 40 שנה שהוא היה בן 16. אז הוא טיפס עם אביו ואחיו לפסגת ההר שמול הבקתה. אז, הוא טען הקרחון הגיע כמעט עד שפת הבקתה. היום צריך לרדת כמעט 150 מטר בגובה על מנת לראות אותו מקרוב.... :(
שהיינו בחוץ ניגשה אלינו אישה שוויצרית ושאלה אם אנחנו מישראל כי היא שמעה אותנו מדברים עברית. היא סיפרה לנו שהיא נשואה לישראלי לשעבר והם גרים היום בצפון שוויץ בחלק שמדבר גרמנית. הפתיע אותה לראות חבר'ה ישראליים שמטיילים בחלק הזה בשוויץ ואותנו הפתיע לשמוע שבפרלמנט בשוויץ מדברים ב3 שפות שונות ואף אחד לא מבין אחד את השני...אולי ככה שומרים על שפיות בפולטיקה שלהם...או שפשוט אין להם יותר מדי עניין כמו אצלנו בישראל :)
נכנסו לבקתה שיחקנו קצת טאקי ורגע לפני שהתקפלנו לשינה אני ומשה יצאנו לגיחה קצרה בשעת שקיעה לראות את הקרחון ולתפוס את השמיים המהממים שהיו בחוץ.
לינק למסלול יום שני לטרק
יום ראשון 07-יולי-2019
התעוררנו לבוקר של חמסין, לא באמת היה חמסין אבל זה כן הפך להיות השיר הרשמי של הטיול. השיר שבא אחריו הוא informer על שם החטיף הבלתי מעורער של המסלול שנקרא Farmer. חטיף אנרגיה שקנינו בסופר בג'נבה ופשוט סירב להיגמר לנו.
יצאנו יחסית מוקדם (07:30) כי ידענו שמצפה לנו יום ארוך היום. העלייה לCol de Otanes הייתה קצרה אבל אינטנסיבית. הפס היה מכוסה בשלג. שהסתכלנו לאחור עדיין עמד מולנו הקרחון האימתני
Corbassiere.
הירידה מהאוכף הייתה עוד יותר מאתגרת. המון שלג ובקושי יכלנו לראות איפה הסימונים של המסלול. בנוסף לכך מזג האוויר החל להתקדר, ערפל כבד כיסה את המסלול והחל לרדת גשם קל. ההליכה בשלג איטית מאוד ומצריכה ריכוז גבוה. זה היה אולי למעשה החלק הכי מאתגר של המסלול בייחוד בגלל השלג ומזג האוויר הבעייתי של אותה שעה. לאחר כשעה בערך בירידה מהאוכף השמיים החלו להתבהר והמסלול גם כן.
הירידה אל עבר סכר Mauvoisin הייתה ארוכה מאוד אבל שווה כל רגע. הנוף שנשקף אלינו היה פשוט מדהים ולא הפסקנו לצלם.
הגענו לפאתי העיירה Mauvoisin שנמצאת ממש מתחת לסכר המרשים. טיפסנו אל הסכר וצילמנו שם כמעט כל פינה אפשרית. פשוט מדהים לראות איזו עבודה הנדסית מרשימה. אנחנו לא רגילים לראות כאלה פרוייקטים אצלנו בארץ. הרשים אותנו שהסכר הזה נבנה עוד בשנות ה50. כמה עבודה ותכנון נדרשו בשבילו. כמות המים שנשפכה אל האגם שנאגר היא פשוט לא נתפסת. מכל מיני כיוונים ראינו מפלי מים נשפכים אל תוך האגם. בשלב מסויים כבר נהיינו אדישים לזה כמובן. השביל חוצה את הסכר והולך לאורכו בתוך מנהרה שחצובה בהר שכל כמה מטרים יש פתח שמאפשר הצצה החוצה אל האגם. ההליכה הזאת לאורך האגם היתה פשוט מרהיבה. לדעתי צילמתי משהו כמו 100 תצלומים רק על הסכר... :)
השביל מתחיל בטיפוס מתון אל עבר בקתת Chanrion. לדעתי זה היום הכי יפה שהיה לנו במסלול. בעיקר בגלל שהוא מגוון מאוד. הנופים לאורך הסכר קצת הזכירו לי את איסלנד בגלל כמות המפלים והטונדרה הירוקה האינסופית הזאת.
השביל ממשיך בטיפוס אל עבר Col de Tsofeiret. הירידה מהאוכף הייתה מאוד תלולה ויעידו על כך השלשלאות והמדרגות שקובעו שם במצוק. ירדנו בזהירות והגענו לגשם עץ חביב שעובר מעל נהר שוצף.
אחרי הליכה של כחצי שעה הגענו לבקתה המבודדת ביותר שהייתה לנו מסלול בקתת Chanrion. בבקתה אין מים למילוי ואין מים חמים למקלחת. המחיר של הלינה והאוכל בבקתה היו הגבוהים ביותר. 78 פרנק לאדם. אולי זה בגלל שבמקרה שלהם כל האספקה מגיעה בהליקופטרים. היו איתנו בבקתה עוד קבוצה של 5 בריטים מבוגרים שהתברר לנו שכם הם עושים את הTDC. כמנהג כל יום איך שהגענו לבקתה הנחנו את הדברים בחדר שתינו בירה ופתחנו בטורניר יניב שנמשך עד לסוף הטיול.
לינק למסלול יום שלישי לטרק
התעוררנו לבוקר של חמסין, לא באמת היה חמסין אבל זה כן הפך להיות השיר הרשמי של הטיול. השיר שבא אחריו הוא informer על שם החטיף הבלתי מעורער של המסלול שנקרא Farmer. חטיף אנרגיה שקנינו בסופר בג'נבה ופשוט סירב להיגמר לנו.
יצאנו יחסית מוקדם (07:30) כי ידענו שמצפה לנו יום ארוך היום. העלייה לCol de Otanes הייתה קצרה אבל אינטנסיבית. הפס היה מכוסה בשלג. שהסתכלנו לאחור עדיין עמד מולנו הקרחון האימתני
Corbassiere.
לינק למסלול יום שלישי לטרק
יום שני 08-יולי-2019
גם היום קמנו מוקדם כי לפנינו יום של מעל 20 קילומטר. אכלנו את ארוחת הבוקר ב6:30 ויצאנו כבר לקראת 7:30. בעלי הבקתה היו מאוד חביבים ושאלו מה אנחנו חושבים על שוויץ ואיך זה בישראל. בירכנו אותם לשלום והחלנו בירידה לנחל לקראת עלייה מאוד ארוכה עד לאוכף Fenetre de Durand. גם מכאן הנוף היה משגע. מאחורינו לא הפסיק לטרטר הליקופטר שסחב ציוד לבקתות הלוך וחזור.
זהו עכשיו אנחנו באיטליה!
מריחים את זה ממש... :)
היה קר מאוד על האוכף והתחבאנו מאחורי איזו חומת סלע מאולתרת.
הירידה מהאוכף לצד האיטלקי הייתה משגעת. ירדנו במעין עמק עם מלא נחלים קטנים שמתנקזים לתוך נחל אחד גדול. פשוט התחשק לי להישאר שם ולא להמשיך.
אבל יום ארוך עוד לפנינו ולכן לא היה הרבה זמן לעצירות.
ביום הזה יצא שהיינו הולכים שעתיים וחצי בלי הפסקה ואז עוצרים להפסקה של כמעט שעה של אוכל, שתייה ומנוחה.
פה, סופסוף בצד האיטלקי של המסלול רואים שהשביל מסומן במעויין צהוב שבתוכו כתוב TDC ואנחנו התבדחנו עד עכשיו שהTDC הוא בכלל פיקציה ולא קיים.
*הערה: בחלק האיטלקי אמנם טרחו לציין שהולכים בשביל הTDC אבל הסימונים הצהובים שלהם לא ממש חשופים ויש לה מעט קטעים שבקושי רואים את המסלול בעוד שבצד השוויצרי יש המון שילוט וגם סימונים בצבעי אדום לבן או כחול לבן לקטעים "אלפיניים" יותר.
**הערה להערה:שמנו לב שלכל דבר שאתה רוצה להוסיף איזה נופך קצת יותר רציני כל מה שצריך זה להוסיף את המילה אלפיני בסוף. זה עובד תנסו את זה בעצמכם.
לאחר הירידה הממושכת מהאוכף הגענו לנקודה הכי נמוכה לאותו יום ועצרנו להפסקה על שפת הנחל. היה חם מאוד. המשכנו בשביל שמתחיל בטיפוס מתון אך ארוך עד לבקתת Champilion. ההליכה ברובה הייתה על מסלול רחב שהולך על צלע ההר שמתחתנו נפרש חלק מעמק האוסטה המפורסם. בחלק מהדרך השביל מתחבר לAlta Via 1 של עמק האוסטה (לא לבלבל עם AV1 של הדולומיטים)
בחלק מהמסלול הותקנו אמצעים מלאכותיים שמאפשרים הליכה על המצוק. כדוגמת גשר המתכת בתמונה למטה.
העלייה האחרונה אל עבר הבקתה הייתה תלולה ומתישה אבל יחסית קצרה. הכל יחסי ביום שבו עולים 1300 מטר מצטבר ויורדים כמעט את אותה דרך.
הגענו לבקתה המיוחדת ואת פנינו קיבל מרצ'לו הבעלים של הבקתה. כהרגלנו ישבנו על כוס בירה וקיבלנו גם פלטה של גבינות ובשרים על חשבון הבית ממרצ'לו. בקרוב מאוד נבין שהפלטות האלה כבר יצאו לנו מכל החורים...
מחוץ לבקתה היו כסאות נוח שמשקיפים על כל הדרך שעשינו היום. פשוט תענוג לשבת ככה להישען לאחור וללגום כוס בירה קרה. מחוץ לבקתה יש מבנה סאונה שקוף וגם גקוז'י אבל הם לא עבדו באותו יום. בכל זאת היו מקלחות חמות ללא תשלום וללא הגבלה ככה שהתענגנו על מקלחת טובה. היינו רק אנחנו וחמשת הבריטים שהולכים איתנו את השביל. קיבלנו חדר פרטי רק עבור ארבעתנו.
ארוחת הערב בבקתה הייתה הטובה ביותר בכל המסלול ובכלל לדעתי זאת הבקתה הכי טובה שיש בכל הTDC.
אכלנו מרק עדשים, קורדון בלו עם פירה ולקינוח מסקרפונה. תענוג!
לינק למסלול יום רביעי לטרק
גם היום קמנו מוקדם כי לפנינו יום של מעל 20 קילומטר. אכלנו את ארוחת הבוקר ב6:30 ויצאנו כבר לקראת 7:30. בעלי הבקתה היו מאוד חביבים ושאלו מה אנחנו חושבים על שוויץ ואיך זה בישראל. בירכנו אותם לשלום והחלנו בירידה לנחל לקראת עלייה מאוד ארוכה עד לאוכף Fenetre de Durand. גם מכאן הנוף היה משגע. מאחורינו לא הפסיק לטרטר הליקופטר שסחב ציוד לבקתות הלוך וחזור.
זהו עכשיו אנחנו באיטליה!
מריחים את זה ממש... :)
היה קר מאוד על האוכף והתחבאנו מאחורי איזו חומת סלע מאולתרת.
אבל יום ארוך עוד לפנינו ולכן לא היה הרבה זמן לעצירות.
ביום הזה יצא שהיינו הולכים שעתיים וחצי בלי הפסקה ואז עוצרים להפסקה של כמעט שעה של אוכל, שתייה ומנוחה.
*הערה: בחלק האיטלקי אמנם טרחו לציין שהולכים בשביל הTDC אבל הסימונים הצהובים שלהם לא ממש חשופים ויש לה מעט קטעים שבקושי רואים את המסלול בעוד שבצד השוויצרי יש המון שילוט וגם סימונים בצבעי אדום לבן או כחול לבן לקטעים "אלפיניים" יותר.
**הערה להערה:שמנו לב שלכל דבר שאתה רוצה להוסיף איזה נופך קצת יותר רציני כל מה שצריך זה להוסיף את המילה אלפיני בסוף. זה עובד תנסו את זה בעצמכם.
ארוחת הערב בבקתה הייתה הטובה ביותר בכל המסלול ובכלל לדעתי זאת הבקתה הכי טובה שיש בכל הTDC.
אכלנו מרק עדשים, קורדון בלו עם פירה ולקינוח מסקרפונה. תענוג!
לינק למסלול יום רביעי לטרק
יום שלישי 09-יולי-2019
היום ההליכה יותר רגועה ולכן לא יצאנו מוקדם כל כך. "רק" 16 קילומטר יש לנו היום. נפרדנו לשלום ממרצ'לו והבקתה היפהפיה שלו.
העלייה לאוכף Col de Champilion היתה קצרה אבל תלולה ביותר. תוך 45 דקות כבר הגענו לאוכף. נאמר לנו שאפשר לראות את המטהרון משם אבל לא כל כך הצלחנו לזהות אותו. גם את פסגת המון בלאן אפשר היה לראות אבל היא הייתה מכוסה בעננים בזמן שהיינו. ראינו בתחזית שצפוי לרדת גשם בצהריים לכן החלטנו לא להשתהות יותר מדי זמן ולהמשיך בהליכה.
רוב ההליכה היום היתה בתוך יער מה שעזר מאוד כי גשם לא היה לנו היום בכלל. בעיקר שמש
הגענו לחלקה הצפוני של עיירת St Rhemy למלון Suisse. קיבלנו 2 חדרים והתפצלנו. התקלחנו, דיברנו בטלפון עם המשפחה כי סוף סוף היה לנו Wifi המרכיב האחרון בפירמידת הצרכים של מסלאו.
עשינו סיבוב קצר בעיירה וראינו שאין יותר מי מה לעשות.
ירדנו לעיר St Rhemy en Bosses כי ארוחת הערב היא רק ב19:30 והיו לנו 3 שעות לשרוף. ירדנו ברגל מרחק של 1.5 קילומטר עד לתחנת דלק שם מצאנו מסעדת דרכים קטנה ונחמדה. הזמנו בירות, פלטת בשרים מטורפת (כפי שמעידה התמונה), קפה גלידות ועוגות. הנחנו שהכל יעלה לנו בסביבות ה90 יורו אבל בפועל זה יצא 51 יורו הכל. לא נורא בכלל. שבענו ונהינו והתחלנו חזרה בהליכה למלון שלנו.
התברר לנו שבחלק של המלון שלנו בSt Rhemy גרה אישה אחת בלבד. כל שאר המבנים מושכרים לצרכי תיירות או פשוט עומדים שוממים. במהלך ההליכה גילינו שלט מפתיע מאוד שהפנה לבקתת Bonatti המפורסמת מסובב מון בלאן. רק 7 שעות הליכה ואנחנו שם. החלטנו לשמור זאת לפעם אחרת למרות שהבקתה הזאת העלתה לנו רק זכרונות טובים מיולי 2010. זאת הבקתה בה פגשנו את Crazy Andy. זוג אמריקאים נחמדים שיצא לנו להתחבר איתם במהלך השהייה בבקתה ההיא אז אי שם ב2010...איזו נוסטלגיה...
חזרנו למלון בשביל ארוחת ערב שלא הייתה טעימה במיוחד. או שמה הפלטה שאכלנו מלפני שעה עדיין ישבה לנו חזק בקיבה. בכל אופן הזמנו יין ושתיה קלה, מנה ראשונה הייתה ספגטי שהיה טעים במנה שניה אני ומשה הזמנו עיגולי גבינה חמים עם ירקות ירוקים קרים בעוד שלגעד ושפירא לקחו מנת בקר נמוך עם פטריות. לקינוח אכלנו מוס קפה שהיה לא רע בכלל.
הלכנו לישון לקראת היום האחרון של הטרק :(
לינק למסלול יום חמישי לטרק
היום ההליכה יותר רגועה ולכן לא יצאנו מוקדם כל כך. "רק" 16 קילומטר יש לנו היום. נפרדנו לשלום ממרצ'לו והבקתה היפהפיה שלו.
עשינו סיבוב קצר בעיירה וראינו שאין יותר מי מה לעשות.
התברר לנו שבחלק של המלון שלנו בSt Rhemy גרה אישה אחת בלבד. כל שאר המבנים מושכרים לצרכי תיירות או פשוט עומדים שוממים. במהלך ההליכה גילינו שלט מפתיע מאוד שהפנה לבקתת Bonatti המפורסמת מסובב מון בלאן. רק 7 שעות הליכה ואנחנו שם. החלטנו לשמור זאת לפעם אחרת למרות שהבקתה הזאת העלתה לנו רק זכרונות טובים מיולי 2010. זאת הבקתה בה פגשנו את Crazy Andy. זוג אמריקאים נחמדים שיצא לנו להתחבר איתם במהלך השהייה בבקתה ההיא אז אי שם ב2010...איזו נוסטלגיה...
הלכנו לישון לקראת היום האחרון של הטרק :(
לינק למסלול יום חמישי לטרק
יום רביעי 10-יולי-2019
זהו, זהו יום אחרון של הטרק, כמה עצוב. התחלנו את הבוקר יחסית מוקדם כי רצינו להספיק להגיע לBourg-Saint-Pierre בשעה סבירה כי ידענו שיש לנו עוד נסיעה לChamonix.
יצאנו בסביבות השעה 7:30 והתחלנו בעלייה ארוכה ומתונה על עבר מעבר הגבול (ומעבר הרים)Great St Bernard בו נמצאים כלבי הSt Bernard המפורסמים או לפחות אמורים להיות כי לא באמת ראינו אותם חוץ מבובות שלהם שמכרו בחנות מזכרות. הכלבים התפרסמו שם בגלל ההוספיס שקיים על מעבר ההרים הזה עוד משנת 1049. יש למעשה גם מנהרה שעוברת מתחת להר שעוברת בין איטליה לשוויץ והמעבר הרים עצמו משמש יותר כתחנה היסטורית תיירותית שכזאת.
לקח לנו כמעט שלוש שעות להגיע למעבר הגבול ושם עצרנו במסעדה לשתות קפה ולאכול טארט תפוחים.
ברגע האחרון במקום לרדת בשביל הקלאסי של הTDC החלטנו ללכת בעצתו של המדריך הבריטי שהציע לנו יום לפני לעשות וריאנט יפה שעולה לאוכף Chemin De Chevaux. החלטה שהסתברה לנו כמוצלחת ביותר. הנוף מהאוכף היה פשוט מדהים. עכשיו שזה כבר היה יום השישי להליכה שלנו הרגשנו כמו קרנפים ומבלי לשים לב עלינו את הטיפוס לאוכף בקלות רבה. קצב ההליכה שלנו גם הוא השתפר והיה נראה שאנחנו גומעים את המסלול מהר מהצפוי. בכל זאת החלטנו לעצור קצת בעיקר לצלם אבל גם בשביל לאכול חטיפים שהיו עלינו.
נסיון לתפוס את שפירא בקפיצה על רקע ההרים והGrand Combin.
השביל שיורד בתלילות מהאוכף מגיע לעמק יפהפה ומשם בירידה מתונה עד לחיבור עם השביל הקלאסי של הTDC. אלה היו השעות האחרונות שלנו בטרק וניסינו למשוך את זה כמה שיכלנו למרות שתיכננו גם להספיק להגיע לChamonix מספיק מוקדם בשביל לנסות לעלות ברכבל לAugile de Midi המפורסם.
אחרי הליכה של כשעתיים וחצי כבר ראינו את הנקודה ממנה התחלנו את המסלול. הגענו לBourg-Saint-Pierre. איזו הרגשה מדהימה זו לסיים את הטרק באותו מקום שבו התחלת. הכל פתאום מקבל נופך אחר לגמרי. הנופים. ההרים, הבתים והשבילים נראים כה מוכרים, כמו בית שני בשבילנו. היה לנו נורא עצוב להיכנס לאוטו ולהמשיך משם בנסיעה.
בדרך עוד הספקנו לעצור בקטע דרך שסובב מון בלאן עובר בו. גם כאן נתקלנו בנוסטלגיה במיוחד בקטע של Col de Laforcalz שם הופתענו לראות כמות אדירה של מטיילים על השביל. כל כך שונה מהTDC. זה פשוט הבדל של שמיים וארץ.
הגענו לChamonix לקראת 16:30 אבל החבר'ה החליטו שהם רעבים ומוותרים על העלייה ברכבל. הגענו לבית מלון La Folie Douce שהתברר לנו כמלון מוצלח ביותר. שווה לחזור אליו מתישהו.
עשינו סיבוב קצר בעיר. אכלנו במקדונלדס ואחרי סיבוב נוסף בכל חנויות הטיולים למינהם המשכנו לארוחת ערב באחת הפיצריות במרכז. מדהים איך רואים את פסגת המון בלאן מכל מקום בשאמוני ובמיוחד את הקרחון האימנתי שגולש עד כמעט לתוך העיר. זה לא נתפס נוף ההרים שמסביב.
לינק למסלול יום שישי לטרק
זהו, זהו יום אחרון של הטרק, כמה עצוב. התחלנו את הבוקר יחסית מוקדם כי רצינו להספיק להגיע לBourg-Saint-Pierre בשעה סבירה כי ידענו שיש לנו עוד נסיעה לChamonix.
לקח לנו כמעט שלוש שעות להגיע למעבר הגבול ושם עצרנו במסעדה לשתות קפה ולאכול טארט תפוחים.
תמונת סיום (גדולים ב6 ימים מהתמונה הקודמת שצילמנו פה....)
בדרך עוד הספקנו לעצור בקטע דרך שסובב מון בלאן עובר בו. גם כאן נתקלנו בנוסטלגיה במיוחד בקטע של Col de Laforcalz שם הופתענו לראות כמות אדירה של מטיילים על השביל. כל כך שונה מהTDC. זה פשוט הבדל של שמיים וארץ.
הגענו לChamonix לקראת 16:30 אבל החבר'ה החליטו שהם רעבים ומוותרים על העלייה ברכבל. הגענו לבית מלון La Folie Douce שהתברר לנו כמלון מוצלח ביותר. שווה לחזור אליו מתישהו.
עשינו סיבוב קצר בעיר. אכלנו במקדונלדס ואחרי סיבוב נוסף בכל חנויות הטיולים למינהם המשכנו לארוחת ערב באחת הפיצריות במרכז. מדהים איך רואים את פסגת המון בלאן מכל מקום בשאמוני ובמיוחד את הקרחון האימנתי שגולש עד כמעט לתוך העיר. זה לא נתפס נוף ההרים שמסביב.
לינק למסלול יום שישי לטרק
יום חמישי 11-יולי-2019
התקפלנו מוקדם בבוקר. ונסענו ישירות לשדה התעופה בג'נבה. הטיסה שלנו התעכבה בשדה כמעט שעה ונחתנו בסוף בישראל ב16:30 רק בשביל לעמוד כמעט 3 שעות בפקקים חזרה הביתה. תמיד כיף לחזור לארץ ;)
סיכום
סך הכל הTDC התגלה כהפתעה רצינית. אני אישית לא באתי עם ציפיות גבוהות מדי והופתעתי ממש לטובה. הנופים בטרק לא נופלים מהTMB (סובב מון בלאן) ימי ההליכה היו אינטנסיבים והתפוסה בבקתות היתה נמוכה מהרגיל. מזג האוויר האיר לנו פנים הפעם (בניגוד לבולגריה שנה שעברה) מה שהוסיף משמעותית להנאה של הטיול.
זהו טרק יחסית קצר ומאוד ממצה. הלוואי ונזכה לעשות עוד טרקים כאלה גם בעתיד.
עומר גזית
יולי 2019
סיכום
סך הכל הTDC התגלה כהפתעה רצינית. אני אישית לא באתי עם ציפיות גבוהות מדי והופתעתי ממש לטובה. הנופים בטרק לא נופלים מהTMB (סובב מון בלאן) ימי ההליכה היו אינטנסיבים והתפוסה בבקתות היתה נמוכה מהרגיל. מזג האוויר האיר לנו פנים הפעם (בניגוד לבולגריה שנה שעברה) מה שהוסיף משמעותית להנאה של הטיול.
זהו טרק יחסית קצר ומאוד ממצה. הלוואי ונזכה לעשות עוד טרקים כאלה גם בעתיד.
עומר גזית
יולי 2019
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.