טיול מעיינות חמים - רמת הגולן - דצמבר 2021

 במסגרת יום חופש שקיבלנו מהעבודה החלטנו אני וגיא לנצל את היום היפה שהיה בחוץ היום 27-דצמבר-2021 ולצאת לעשות סיבוב ברמת הגולן לנסות לטבול במעיינות חמים. את האמת לא באתי עם ציפיות גבוהות ומבחינתי המטרה הייתה בעיקר לצאת החוצה לנשום אוויר צח. המצב גם נהיה קצת מורכב כי הילדים נאלצו להיכנס לבידוד החל מיום שבת האחרון ולמזלי אסיה נשארה איתם בבית היום. לאורן קצת היה קשה להיפרד בבוקר ששמעה שאני יוצא לטיול אבל היא התגברה על זה שהבטחתי לה שאחזור עד הערב.

האמת שיצאנו יחסית מאוחר בסביבות השעה 10:30. 

נסענו לכיוון מאגר עורבים שם הייתה התחנה הראשונה אבל היינו רעבים אז החלטנו לעצור ב"מקום יפה לקפה" בכניסה לכחל. בערך ליד כרמיאל נזכרתי ששכחתי להביא פינג'ן או איך שקוראים לכלי הזה שמבשלים בו קפה (ג'זווה) אנחנו בכל מקרה נמשיך לקרוא לו פינג'ן. החלטנו שנסתדר ונמצא כבר משהו לקנות בדרך. עצרנו בכחל עם הנוף המקסים לכנרת. הזמנו כריכים ושתיה חמה. באמת מקום חמוד מאוד לעצירת בוקר. הספקתי להגיד שלום לצחי שולים שלא כל כך זכר מי אני. הבן אדם הראשון מתוך 5 שיצא לי לראות היום בטיול שאני מכיר אותם אבל הם לא בהכרח מכירים אותי 😀...

המשכנו לצומת מחניים בהמלצת המוכרת בבית קפה בכחל ואכן מצאנו שם אחלה פינג'ן וקפה אסלי גלילי. החלטתי להמשיך מכאן למלון גליליון בכניסה לאגמון החולה לאכול את הכנאפה-כעך של פרח רסלאן. סוג של ארוחת בוקר לבנונית מאוחרת שכזאת. נכנסו לראות מה המצב באגמון לאור שפעת העופות שתקפה שם וגרמה למותם של מעל 5000 עגורים. המקום אכן היה סגור וניכר שהייתה שם תנועה של אנשים שבעיקר עסקו בחיטוי ואולי בפינוי הגופות של הציפורים המסכנות. 

המשכנו לכיוון מאגר עורבים לא לפני שעצרנו בשני מקומות מעניינים, הראשון הוא רמת טראמפ. ראינו שלט שמראה פניה ימינה ליישוב שהיה נראה לי כבדיחה בהתחלה אבל התברר כעניין אמיתי. פשוט מה שעשו זה לקחו את מצוק עורבים שהיה פעם הבסיס הצבאי קלע אלון ובחלק האחורי של הישוב שמו שלט עם כניסה צידית שכאילו זה רמת טראמפ. מה לא עושים בשביל נשיא ארצות הברית. אבל האמת אחלה נוף יש שם. שברקע הר החרמון והרמה הירוקה עם הפרות באחו.

המשכנו בדרך ועצרנו באתר הפליאומגנטיזם מקום מעניין בו סלעי הבזלת שנוצקו לפני המון שנים שהקיטוב המגנטי של כדור הארץ היה שונה ומי שעומד ליד הסלע עם מצפן רואה איך המחט משתגעת לכיוון אחר. עם הפלאפון זה פחות עבד לנו אבל שווה לעצור ולנסות עם מצפן מגנטי אמיתי.

המשכנו לכיוון מאגר עורבים ואני לתומי חשבתי שהמעיין החם הוא בכניסה לפארק עורבים. נכנסתי עם הרכב וניסיתי לבדוק איפה הנקודה המדויקת בעמוד ענן. בדיוק במקום שבו חנינו הייתה פלוגה צבאית שעשתה יום כיף, סוג של משחק רמזים כזה בפארק. וכאן היינו עדים לאירוע קורע מצחוק שיכל להיגמר רע מאוד. אירוע שנכתב עליו תחקיר צה"לי מקיף בחסות  לא פחות מהרמטכ"ל 😆. 

התקציר של התחקיר הוא כזה. בעודנו יושבים ברכב (אני וגיא) קצינת הווי ובידור של גדוד שקר כלשהו קשרה מפת לבד צה"לית לשני עמודים עם שלט של חניית נכים שסימנו את נקודת הסיום במשחק "חפש את המטמון" זאת כמעין סרט שאמורים לקרוע אותו בסוף הריצה. מה שאותה קצינה לא בדקה שמפת שולחן מבד צה"לית היא חומר יותר חזק מיהלום ועמיד יותר מטיטיניום ואינו נקרע גם שמופעלים עליו כוחות עצומים (כמו חור שחור או קריסת גלקסיות לתוך עצמן). בערך בשעה 12:00 שמואל ביטון וקבוצתו קיבלו את הרמז האחרון שהוביל אותם לנקודת הסיום. הם היו בהתרגשות נוראית שכן מי שמגיע ראשון זוכה לקבל שובר זוגי בקפה גרג קצרין בתוקף עד 31 לדצמבר 2021. שמואל וחבריו הבינו שנקודת הסיום היא איפה ששרית (קצינת החינוך) נמצאת ופצחו בריצת אמוק לכיוונה. בזמן הזה (slow motion) עומר וגיא ישבו ברכב וניסו להבין איפה הנביעה החמה. לשמע צעקות הצהלה הם הפנו מבטם ימינה וחזו בכמעט אסון שקרה לנגד עיניהם. שמואל וחבריו הגיעו לסרט הסיום (בצורת מפת השולחן) בעודם מנסים לקרוע את הסרט תוך כדי ריצה הופעל על הסרט כוח עצום שתלש מהמקום את אחד מהעמודים ובקצה אותו עמוד שלט של חניה לנכים. אני וגיא כאילו ראינו את הכל בהילוך איטי בזמן שהשפיץ של השלט מתקרב באיטיות לכיוון ראשו של אחד החיילים. ברגע האחרון ממש השפיץ חלף מעל ראשו ונפל ישירות לאדמה. אחרי כמה שניות שהבנו שהיה פה אירוע של כמעט נפגע פשוט התחלנו להתפקע מצחוק בתוך האוטו. כמעט בכי ופיפי במכנסיים. האמת שגם החיילים צחקו וקלטו שאנחנו מסתכלים עליהם מהאוטו. בקיצור קטע קטע שמוכיח לי שוב תמיד שתזמון זה עניין של טיימינג כי תכלס בכלל לא היינו אמורים לעצור שם והיינו עדים לאירוע הכה מצחיק הזה. אחרי כמה דקות שנרגענו ולקחנו אוויר וגם הנהג של היחידה הגיע לבדוק על מה כל המהומה וראה שכולם בסדר נסענו משם לכיוון הנביעה החמה. רק שהתברר לנו שהצינור היום לא עובד ואין מים חמים בכלל. בכל זאת, לא התבאסנו והמשכנו עם הרכב עוד 300 מטר לכיוון צפון עד שעצרנו בנקודה באמצע אחו מדהים שברקע פרות והחרמון המושלג מאחוריהם. פשוט נקודה שמרגישה לך כאילו אתה באנגליה או כאלפים. אפילו היו סביבנו אגמונים קטנים שכאלה.

אחרי שעשינו שם קפה קטן ועוגיות התקפלו לכיוון מאגר בנטל. איך שהתקרבנו לנקודה אפשר היה לראות שהמקום פופולרי מאוד לפי כמות הרכבים שחנו לאורך הכביש. ממש איך שנכנסתי לחניה ראיתי את ליאון בסט ואת ארנון מהעבודה שלי. מסתבר שגם הם החליטו לנצל את היום חופש מאנבידיה ועלו לרמה. האמת שהמקום ממש מגניב. מים חמים נשפכים מתוך צינור אל עבר מאגר בנטל. תמונה פסטורלית. וברקע הרי הגולן, טורבינות הרוח והחרמון המושלג כמובן שמלווה אותנו לאורך היום. 

גם כאן פגשתי את חבר של אבא שלי מהחה"ן (נחשון רשף). מה קורה פה היום? כולם בחופש...?

אחרי שהיה קשה לנו מאוד לצאת מהמים כי היה פשוט כיף לרבוץ ככה במים החלטנו להמשיך הלאה ביום ולנסות לתפוס את עין ג'ונס בשקיעה. החלטתי לנסוע ולחצות את הרמה במקום לרדת לכביש 90 ולהקיף את הכנרת. הכביש לדרום הרמה פשוט מדהים. מרגיש שאתה לגמרי לבד. הראות הייתה מעולה. ראו את כל הרי הגליל, התבור והכנרת מתחת. החלטנו לעשות עוד עצירונת קטנה בעין אורחה. היינו שם לגמרי לבד ועשינו עוד קפה קטן.

 פתאום שמענו מרחוק צעקות של בחורה. היה נשמע מוזר אז החלטנו לנסוע לבדוק. הדרך כמובן עוברת בשטח צבאי או לפחות ככה השלטים מראים אבל אם יש משהו שלמדנו היום זה לא להישמע לשלטים האלה. חוץ מכמובן להיכנס לשדה מוקשים. 

להפתעתנו הגענו לאזור שהיו בו מלא כבשים והרועה צאן שלהם היה לא פחות מבחורה שהיא זאת שעשתה את הקולות צעקה האלה על מנת לקבץ את העדר. סיקרן אותי לשאול אותה איך היא הגיעה לשם ומה מעשיה אבל נשארנו סקרנים והמשכנו בדרכנו לדרום הרמה. 

השעה כבר הייתה שעת שקיעה שהתחלנו את הירידות של מבוא חמה. עוד הספקנו לעצור בנקודת תצפית קטנה שהיו בה מספר נערות דתיות בדיוק בשעת תפילתן והמשכנו שוב למטה אל עבר עין ג'ונס. ראיתי מרחוק שהשער הצבאי הצהוב היה פתוח אז נכנסו בו. דורבן דרוס היה מונח על הכביש ושני תנים סבבו סביבו מחכים לאכול מבשרו. המשכנו לכיוון המעיין שגדר המערכת צמודה לשמאלנו. עין ג'ונס נמצא ממש מאחורי חמת גדר. מה שגיא קרא לו חמת גדר של העניים. בחנייה כבר היו מספר רכבים וגם שמענו מוזיקה בקול רם כאילו הרימו שם מסיבה. התקרבנו לבריכה והופתענו לגלות מקום מדהים עם מים חמים ביותר לדעתי מעל 40 מעלות. האמת שהיה כל כך חם שחשבתי שהשהייה במים גרמה לנו לקצת סחרחורת ותחושה מוזרה בגוף. 

אחרי כמה דקות החלטנו שהספיק לנו ורצינו לצאת משם אבל לפני שחזרנו לאוטו שוטטנו עוד קצת באתר שליד המעיין. כבר היה חשוך אז פתחנו פנס של טלפון והגענו לנקודה שהייתה גדר ומאחוריה משהו שנראה כמו אתר עתיקות רומי. למזלנו (אמרנו שזה כבר הכל טיימינג) הגיעו 3 חבר'ה צעירים מאחורי הגדר והראו לנו את הפתח ממנו הם עברו. הם המליצו לנו לא לפספס את הסיור בעתיקות אפילו בחושך. האמת שזה נראה אתר מרחצאות עתיק באמת מדהים שלא ברור למה המדינה לא משקיעה בלפתח אותו ולפתוח אותו לציבור. אחרי סיור קצר חזרנו לרכב. לפני שיצאנו מהשער הספקנו לעשות צילום של שני התנים שאוכלים את הדורבן בחושך. ממש national geographic. 

יצאנו מאזור חמת הגדר ועל מנת לרענן את עצמנו קצת מכל החום הזה עצרנו בארומה צמח (הנקודה הקבועה שלנו בחוצה ישראל). גם שם פגשתי מישהו שעובד איתי. מה הסיכוי?

עלינו חזרה לרכב ונסענו עוד שעה חזרה הביתה. 

היה לנו יום פשוט תענוג. באתי בלי ציפיות רק בשביל להעביר יום של כיף ויצא לנו להכיר מקומות מדהימים עם נופים מדהימים וטיפוסים מעניינים לאורך כל הדרך. יופי של יום.

לינק לאלבום תמונות

טיול גברים - שביל ישראל ממפעלי אורון למדרשת בן גוריון - דצמבר 2021

 החלטנו השנה להמשיך מאותה נקודה שבה סיימנו את הטיול בפעם הקודמת לפני שנה ולעשות את מה שנחשב למקטע הכי קשה בשביל ישראל. הר כרבולת.

לינק לאלבום תמונות

ירדנו ביום רביעי 15 בדצמבר 2021 בשני רכבים לכיוון מדרשת בן גוריון. התחזית הייתה סבירה לטובתנו. בצפון היו ימים גשומים בעוד שבדרום השמיים היו נקיים כמעט מעננים. בדרך דרומה עצרנו בבית קמה במקסיקני הזכור לנו לטובה משנה שעברה. היה ממש קר בחוץ ופיללנו למקום לשבת בפנים. אכלנו את הטורטיות שלנו בדממה בעוד כולנו מתבוננים בעובד שבצורה מיומנת ביותר מטגן את הבשר ומכין את הטורטיות בצורה מתוקתקת להפליא. המשכנו למדרשת בן גוריון שם השארנו את הרכבים שלנו בתוך היישוב. התחלנו להתווכח על כמות האוכל שנצטרך לקחת איתנו. מכיוון שעודד לא הגיע ויואב הביא אוכל לעצמו בפועל משה קנה אוכל ל6 אנשים. עשינו סוג של שוק תן וקח ובסוף התפרשנו על כמות של אוכל שבסוף התבררה שהייתה גם היא מוגזמת לסחיבה. אבל לא נורא כל שנה לומדים מחדש.

 הופתענו לגלות שמדרשת בן גוריון הוא למעשה יישוב קהילתי המונה כבר מעל 2000 נפשות. השומרים מתנדבים בשער עוד הפסיקו לתת לנו הרצאה קצרה על תולדות המקום ואיך הוא הפך להיות היישוב הגדול ביותר במועצה אזורית רמת הנגב עד לרגע שבו איברהים הגיע. 

מכאן הסיפור מקבל תפנית. רגע אחד אנחנו אוכלים טורטייה חמה בבית קמה ורגע אחרי זה אנחנו נחטפים בתוך טרנזיט מצ'וקמקת בדרך למעבר גבול במדינה חשוכת אל כלשהי. או לפחות ככה זה היה בראש של כולנו. איברהים (הבן של ג'ומעה) אכן התעורר שהתקשרנו אליו מהדרך ואמר שיגיע בזמן לאסוף אותנו. משה החליט שהוא יושב לידו כי היה נראה לו שהבחור לא אפוי לגמרי. ואכן כך היה, הוא גם הסריח מגראס וגם היה ישנוני מאוד. ואנחנו ישבנו וצחקנו מאחורה כאילו אנחנו בטיול בדרום אמריקה שהדלת של הטרנזיט חצי פתוחה ורוח קרה נכנסת פנימה. נסיעה של 45 דק דרך ירוחם ודרך הכביש הפתלתל שחוצה את מכתש ירוחם או בשמו היותר ידוע "המכתש הגדול". הנסיעה הסתיימה לבסוף למזלנו בנס והגענו לחניון לילה מפעלי אורון. במקום כבר היו 3 אוהלים של שביליסטים. ניסינו לשמור על שקט בעודנו מקימים את האוהלים שלנו. השעה הייתה כבר 23:15. קור אימים בחוץ. רק רוצים כבר להיכנס לשק"ש שלנו ולהירדם. מחר צפוי לנו יום קשה מאוד. 

לפתע פתאום אמיר מגלה שהמפתחות של האוטו שלו נעלמו. אנחנו מתקשרים לאיברהים ומגלים שאכן המפתחות נשכחו בטרנזיט. אמר שהוא יבוא להחזיר את המפתח. לא ברור עד איפה הוא הספיק כבר להגיע. עוברת רבע שעה והוא לא מגיע. מתקשרים אליו ואיברהים אומר שהוא בדרך כמה דקות מגיע. עוברת עוד רבע שעה והוא לא מגיע. אנחנו כבר מריצים סרטים בראש. אולי הלך לעקוץ את הרכב של אמיר. ואז כבר ב00:10 בערך רואים את הטרניז שלו דוערת בכביש כאילו עם להבות יוצאים לה מהאגזוז ואיש עם גיטרה חשמלית קשור בשלשאות לפרונט של הרכב מנגן סולו גיטרה רועש. סתם לא באמת. אבל ככה לפחות אני פינטזתי שהוא מגיע. אמיר ניגש לבחור ושואל אותו כמה הוא רוצה עבור הנסיעה חזרה. אמיר הציע לו 50 שקלים אך איברהים לא נראה שבע רצון. אז אמיר הוסיף עוד 20 שקלים ושיחרר את הבחור לדרכו. מסתבר שהוא כבר הספיק להחזיר את ה350 שקל שנתנו לו עבור הנסיעה. לא ברור לאן הוא באמת נסע ומה עבר עליו אבל העיקר הכל חזר למקומו בשלום. הלכנו לישון מנסים לא לקפוא מקור.

יום חמישי 16 בדצמבר

מסלול טיול 20.7 ק"מ 820 מטר עלייה 912 מטר ירידה

6 בבוקר השכמה. קור אימים אולי 7 מעלות בחוץ אולי פחות. יוצאים מהאוהל ומקפלים את הציוד מהר רק להתחיל הליכה. לידנו 3 שביליסטים כבר מאורגנים ליציאה. התחלנו הליכה כבר ב6 וחצי.

העליה לכרבולת מתחילה בעדינות ולאט לאט את מטפס ויורד מטפס ויורד ככה נראה רוב היום. למזלנו היה לנו מזג אוויר מעולה. לא חם מדי. המסלול חשוף לגמרי לשמש אבל היה ממש נעים. היום זה היום הולדת של אמיר. אז חגגנו לו בעצירת קפה קצרה עם לחם עם חמאה וריבה ביחד עם כוס קפה. כאן הזמן לציין ששפירא לקח ברצינות את נושא נשיאת האוכל והביא צידנית קטנה עם קרחום בה הוא סחב נקניקיות וחמאה שהצליחו להשתמר די יפה במהלך הטיול. שאפו.

ראוי לציין שעל אף שנאמר לו שנה שעברה לזרוק את נעליו לפח החליט אמיר לוי לבוא עם נעלי ספורט בלויות שוב למסלול המאתגר וסבל מכך בשל זאת. את רוב המסלול הוא הלך שכל הסוליות שלו פתוחות לגמרי ובקטעי הדרדרת הוא נזהר שבעתיים שלא ליפול. אחרי שעבר חבישת נעליים מקצועית מידיו המסורות של שפירא המשיך במסלול עד סופו. נוסף על כך עד כמה שצחקנו על אמיר שסחב על הגב שלו מזרון וכיסא מתקפל הדבר התגלה כנוח ביותר עבור כולנו בעצירות ובחניות לילה...

   

ההליכה לאורך הכרבולת היא די מונוטונית. רוב הזמן אתה גם הולך בשיפוע צד שכזה. אבל הנוף הנשקף מההליכה על מצלעות המכתש הוא בהחלט מרהיב ויפה. לאחר כמה שעות של הליכה הגענו לנקודה הכי גבוהה של היום. 669 מטר. עשינו עצירה נוספת לפני שנתחיל את הירידה בנחל עפרן. 

פעם אחרונה שהלכתי את הכרבולת היה כחלק משביל ישראל בדיוק לפני 10 שנים. לי היה זכור כי יותר מההליכה על הכרבולת עצמה הירידה בנחל עפרן היא קשה יותר. ואכן הגענו די מהר לתחילתו של הנחל. מבחינת לוחות זמנים היינו בסדר גמור והיה נראה כי נוכל להספיק לסיים לצאת מהנחל עד שעת השקיעה. 

עשינו עצירה קצרה לפני הקטע של הטכני בנחל ואכלנו פירות יבשים. משה הביא כמעט 5 קילו של פירות יבשים אז לא היה חסר.

ההליכה בנחל עפרן היא מתעתעת. בגלל צורות הנוף המיוחדות והאלכסונים של מצלעות המכתש אתה מרגיש שאתה בסטייה כל הזמן. כמו כן יש כמה קטעים טכניים שדורשים מעקפים של גבים אבל סך הכל זה נחל מדהים ביופיו ומהנה להליכה (לאלו שנהנים לפחות מהליכה אתגרית) 

לאחר כהליכה של שעה כמעט במורד הנחל הגענו לפתח של הנחל ממנו כבר ראינו את מישור צין ומרחוק את חניון הלילה של נחל מדור שבו נישן. גבעת מדור היפהפה שמזכירה קצת ספינקס עמדה לה באור בין הערביים עם תצורה יפה של עננים.

קטע ההליכה עד לחניון לילה היה מייאש. הלכנו והלכנו ונראה כאילו החניון רחוק מאוד. אספנו איתנו עצים יבשים שנסחפו להם במדבר למרות שלפי הנחיות הרט"ג אסור לשרוף אותם אבל ידענו שנרצה להתחמם בלילה קר שכזה. שפירא כבר הגיע מצויד מהבית עם מבער נייד ומסור. ביחד עם 2 סירים שפירא ארגן לנו חתיכת ארוחת ערב גורמה פלוס מדורה שלהפתעתנו  הרבה החזיקה לא מעט זמן. היינו בטוחים שהעצים היבשים הללו ישרפו בשניה. למנת פתיחה אכלנו 2 סוגים של מרקים. מרק ירקות ואחריו מרק פטריות שחיממו אותנו יופי. למנה עיקרית שפירא הכין תבשיל ספגטי ברוטב עגבניות עם נקניקיות מטוגנות. 😋 

לידנו בחניון היו 3 השביליסטים שראינו בבוקר. 2 ישראלים ואחד כנראה אמריקאי. אחד מהם בשם אדם ניגש לדבר איתנו. הוא בעיקר רצה להתחמם ליד המדורה. הצענו לנו לאכול איתנו אבל הוא סירב בנימוס. מסתבר שהוא התפטר מהעבודה שלו והחליט לצאת לשביל לפני חודש וחצי. הוא הספיק גם לעשות קטע נרחב מהPCT בארה"ב מה שהרשים אותנו מאוד. הבן אדם הולך עם בלון גז אחד מאז תחילת השביל ואוכל כל יום קוסקוס לארוחת ערב. זה אפילו יותר סגפני ממני :)...

הלכנו לישון, עייפים מהיום הארוך ושבעים מהארוחה.

לילה טוב ! היה קרררררר......🥶

יום שישי 17 בדצמבר

מסלול טיול  24.2 ק"מ 679 מטר עלייה 457 מטר ירידה

שוב התעוררנו ב6:00 אבל היה קשה לצאת מהאוהל. היה לילה קר מאוד. ונראה היה כי כולנו לא ישנו טוב במיוחד. 

לקח לנו זמן לקפל את הציוד ועשינו גם קפה קטן של בוקר על מנת להתחמם. ציפור קטנה שלא הכרתי באה לבקר אותנו. זה קטע כי יום לפני יסמין שלחה לי הודעה עם סרטון וידאו שמראה את הציפור הזאת שותה לה מהכוס מים. האמת שאף פעם לא ראיתי את הציפור הזאת לפני במדבר. ולא הכרתי את שמה. רק מאוחר יותר בהמשך היום גיליתי מהפקח שבעין עקב שזאת נקראת זנבן ושאפילו נכתב עליה ספר של אמוץ זהבי שמתאר את עקרון ההכבדה בבעלי חיים. מעניין לקרוא על חיי החברה של הציפור הזאת.

יצאנו לדרך. לפנינו הליכה במישור על שביל ישראל. השביל חוצה את נחל צין שהוא הנחל האכזב השני הכי ארוך בארץ.

ההליכה הייתה די מונוטונית וגם כאן השביל עושה עיקוף די גדול עד שהוא מגיע לחניון לילה חוד עקב. אבל גם בהליכה כזאת מישורית יש משהו כיפי. אני קורא לזה סוג של הליכה מדיטטיבית. אפשר ללכת ולדבר ולחשוב מחשבות מבלי להתאמץ יותר מדי. אחרי שעתיים של הליכה עשינו שוב ארוחת בוקר קצרה שכללה תה ולחם עם ריבה וחמאה. תענוג.

   

שהגענו למפגש השבילים עם חניון לילה חוד עקב אמיר ויואב החליטו שהם רוצים להמשיך דוך למדרשה ולוותר על העלייה לחוד עקב, עין עקב ומעלה דבשון. הם המשיכו בשביל ג'יפים במעלה צין ומשם הלכו לאורך הטיילת שמשקיפה על נחל צין. אני, משה ושפירא המשכנו בשביל ישראל ועלינו את העלייה האימתנית (או לפחות ככה היא נראית מלמטה) והטכנית לחוד עקב. להפתעתנו זאת עלייה של 209 מטר בלבד אבל יש שם כמה קטעים מעניינים בדרך למעלה. לפנינו הלכו 2 גברים ובחורה עם כלב (אותו נאלצו להרים בחלק של היתדות). הגענו לנקודת פסגה ועשינו הפסקונת קטנה. גם היום מזג האוויר היה מעולה. קריר מאוד מה שעזר לנו בזמן ההליכה בשמש אבל עם זאת גם אילץ אותנו לעצירות קצרות יותר. למעלה מהחוד נשקף בפנינו הנוף היפהפה של הדרך שהלכנו יום קודם ושל נחל חווארים וכל מישור הר הנגב עד לשדה בוקר. שיחק לנו המזל ויצא לנו לראות להקה של בערך 10 נשרים שחגו להם מעל החוד. ציפור מרשימה ביותר. 

  

הירידה מהחוד הייתה קצרה יותר ומשם הגענו די מהר לגולת הכותרת של היום. עין עקב. כמו שאני תמיד אוהב להגיד תזמון זה עניין של טיימיניג ואכן היה לנו טיימינג טוב מאוד. איך שהגענו למעיין בדיוק עזבו כל האנשים ואנחנו היינו שם פשוט לבד. 

משה בלי היסוס התפשט וקפץ למים. יש תיעוד של זה בהילוך איטי למי שרוצה.

השעה הייתה 14:00 ולפי מה שזכרתי לקראת 14:30 תמיד מגיע הפקח של הרשות להוציא את כל המטיילים שנשארו במעיין. ואכן כמו שעון הוא הגיע. דמיינו אותי כמו הרע בסרטי ג'יימס בונד מלטף חתול לבן ומסתובב על כיסא איך שהוא מגיע ואז אומר לו ברשעות: "I have been expecting you"...

אבל שוב זה הכל רק בראש שלנו. עשינו קפה ואכלנו חלווה ודיברנו מעט עם הפקח שהסביר לנו על הזנבן ועוד ציפורים ועל המעיין עצמו. ואז התחילו להגיע עוד אנשים. חלקם השלישיה עם הכלב שלהם הוא העיר לא לטייל עם כלב בלי רצועה. ועוד זוג שהגיע רק רצה לשבת ליד המים אבל הפקח ישר הלחיץ אותם שאין זמן והם חייבים לצאת מהשמורה ועוד שביליסט (האמריקאי מהבוקר הגיע) אבל אפילו לא היה לו זמן לראות את המעיין והפקח החזיר אותו לשביל שעולה מעין עקב וממשיך לחניון לילה עין זיק.  לקראת 14:30 קיפלנו את הציוד והתחלנו בחלק האחרון של היום שיביא אותנו במורד מעלה דבשון ומשם בעלייה קצרה עד לקבר של בן גוריון.

    

ההליכה מעין עקב עוברת במפל פרסה מאוד יפה לתצפית. ההליכה לאורך המצוק ממש מפחידה ואם אתה מסתכל למטה אתה  מקבל פיק ברכיים. בדרך גם עוברים במאהל בדואי שהתרחב לסוג של התיישבות בדואית. לפני כמה שנים שהלכתי פה היה כאן רק מאהל מאז זה נראה שיש כבר כמה משפחות שגרות שם. הגענו למעלה דבשון ומשם נשקף לנו נוף יפהפה של נחל צין והקניון של עין עבדת. עלינו לקבר בן גוריון ממש כבר בשקיעה ומשם חברנו ליואב ואמיר שהמתינו לנו ברכב. תכננו לאכול בפאב של המדרשה אבל הוא נפתח רק ב6 אז המשכנו צפונה ועצרנו במקדונלדס בית קמה. הגשם כבר תפס אותנו בדרך. למעשה כל הסופש הזה היה גשום בצפון בעוד שבאזור שטיילנו בו היה יבש לגמרי. 

אז עד לשנה הבאה, שמרו על עצמכם ושנזכה לעוד הרבה טיולים מעניינים וכיפיים ביחד. היה תענוג 👌