החלטנו השנה להמשיך מאותה נקודה שבה סיימנו את הטיול בפעם הקודמת לפני שנה ולעשות את מה שנחשב למקטע הכי קשה בשביל ישראל. הר כרבולת.
לינק לאלבום תמונות
ירדנו ביום רביעי 15 בדצמבר 2021 בשני רכבים לכיוון מדרשת בן גוריון. התחזית הייתה סבירה לטובתנו. בצפון היו ימים גשומים בעוד שבדרום השמיים היו נקיים כמעט מעננים. בדרך דרומה עצרנו בבית קמה במקסיקני הזכור לנו לטובה משנה שעברה. היה ממש קר בחוץ ופיללנו למקום לשבת בפנים. אכלנו את הטורטיות שלנו בדממה בעוד כולנו מתבוננים בעובד שבצורה מיומנת ביותר מטגן את הבשר ומכין את הטורטיות בצורה מתוקתקת להפליא. המשכנו למדרשת בן גוריון שם השארנו את הרכבים שלנו בתוך היישוב. התחלנו להתווכח על כמות האוכל שנצטרך לקחת איתנו. מכיוון שעודד לא הגיע ויואב הביא אוכל לעצמו בפועל משה קנה אוכל ל6 אנשים. עשינו סוג של שוק תן וקח ובסוף התפרשנו על כמות של אוכל שבסוף התבררה שהייתה גם היא מוגזמת לסחיבה. אבל לא נורא כל שנה לומדים מחדש.
הופתענו לגלות שמדרשת בן גוריון הוא למעשה יישוב קהילתי המונה כבר מעל 2000 נפשות. השומרים מתנדבים בשער עוד הפסיקו לתת לנו הרצאה קצרה על תולדות המקום ואיך הוא הפך להיות היישוב הגדול ביותר במועצה אזורית רמת הנגב עד לרגע שבו איברהים הגיע.
מכאן הסיפור מקבל תפנית. רגע אחד אנחנו אוכלים טורטייה חמה בבית קמה ורגע אחרי זה אנחנו נחטפים בתוך טרנזיט מצ'וקמקת בדרך למעבר גבול במדינה חשוכת אל כלשהי. או לפחות ככה זה היה בראש של כולנו. איברהים (הבן של ג'ומעה) אכן התעורר שהתקשרנו אליו מהדרך ואמר שיגיע בזמן לאסוף אותנו. משה החליט שהוא יושב לידו כי היה נראה לו שהבחור לא אפוי לגמרי. ואכן כך היה, הוא גם הסריח מגראס וגם היה ישנוני מאוד. ואנחנו ישבנו וצחקנו מאחורה כאילו אנחנו בטיול בדרום אמריקה שהדלת של הטרנזיט חצי פתוחה ורוח קרה נכנסת פנימה. נסיעה של 45 דק דרך ירוחם ודרך הכביש הפתלתל שחוצה את מכתש ירוחם או בשמו היותר ידוע "המכתש הגדול". הנסיעה הסתיימה לבסוף למזלנו בנס והגענו לחניון לילה מפעלי אורון. במקום כבר היו 3 אוהלים של שביליסטים. ניסינו לשמור על שקט בעודנו מקימים את האוהלים שלנו. השעה הייתה כבר 23:15. קור אימים בחוץ. רק רוצים כבר להיכנס לשק"ש שלנו ולהירדם. מחר צפוי לנו יום קשה מאוד.
לפתע פתאום אמיר מגלה שהמפתחות של האוטו שלו נעלמו. אנחנו מתקשרים לאיברהים ומגלים שאכן המפתחות נשכחו בטרנזיט. אמר שהוא יבוא להחזיר את המפתח. לא ברור עד איפה הוא הספיק כבר להגיע. עוברת רבע שעה והוא לא מגיע. מתקשרים אליו ואיברהים אומר שהוא בדרך כמה דקות מגיע. עוברת עוד רבע שעה והוא לא מגיע. אנחנו כבר מריצים סרטים בראש. אולי הלך לעקוץ את הרכב של אמיר. ואז כבר ב00:10 בערך רואים את הטרניז שלו דוערת בכביש כאילו עם להבות יוצאים לה מהאגזוז ואיש עם גיטרה חשמלית קשור בשלשאות לפרונט של הרכב מנגן סולו גיטרה רועש. סתם לא באמת. אבל ככה לפחות אני פינטזתי שהוא מגיע. אמיר ניגש לבחור ושואל אותו כמה הוא רוצה עבור הנסיעה חזרה. אמיר הציע לו 50 שקלים אך איברהים לא נראה שבע רצון. אז אמיר הוסיף עוד 20 שקלים ושיחרר את הבחור לדרכו. מסתבר שהוא כבר הספיק להחזיר את ה350 שקל שנתנו לו עבור הנסיעה. לא ברור לאן הוא באמת נסע ומה עבר עליו אבל העיקר הכל חזר למקומו בשלום. הלכנו לישון מנסים לא לקפוא מקור.
יום חמישי 16 בדצמבר
מסלול טיול 20.7 ק"מ 820 מטר עלייה 912 מטר ירידה
6 בבוקר השכמה. קור אימים אולי 7 מעלות בחוץ אולי פחות. יוצאים מהאוהל ומקפלים את הציוד מהר רק להתחיל הליכה. לידנו 3 שביליסטים כבר מאורגנים ליציאה. התחלנו הליכה כבר ב6 וחצי.
העליה לכרבולת מתחילה בעדינות ולאט לאט את מטפס ויורד מטפס ויורד ככה נראה רוב היום. למזלנו היה לנו מזג אוויר מעולה. לא חם מדי. המסלול חשוף לגמרי לשמש אבל היה ממש נעים. היום זה היום הולדת של אמיר. אז חגגנו לו בעצירת קפה קצרה עם לחם עם חמאה וריבה ביחד עם כוס קפה. כאן הזמן לציין ששפירא לקח ברצינות את נושא נשיאת האוכל והביא צידנית קטנה עם קרחום בה הוא סחב נקניקיות וחמאה שהצליחו להשתמר די יפה במהלך הטיול. שאפו.
ראוי לציין שעל אף שנאמר לו שנה שעברה לזרוק את נעליו לפח החליט אמיר לוי לבוא עם נעלי ספורט בלויות שוב למסלול המאתגר וסבל מכך בשל זאת. את רוב המסלול הוא הלך שכל הסוליות שלו פתוחות לגמרי ובקטעי הדרדרת הוא נזהר שבעתיים שלא ליפול. אחרי שעבר חבישת נעליים מקצועית מידיו המסורות של שפירא המשיך במסלול עד סופו. נוסף על כך עד כמה שצחקנו על אמיר שסחב על הגב שלו מזרון וכיסא מתקפל הדבר התגלה כנוח ביותר עבור כולנו בעצירות ובחניות לילה...
ההליכה לאורך הכרבולת היא די מונוטונית. רוב הזמן אתה גם הולך בשיפוע צד שכזה. אבל הנוף הנשקף מההליכה על
מצלעות המכתש הוא בהחלט מרהיב ויפה. לאחר כמה שעות של הליכה הגענו לנקודה הכי גבוהה של היום. 669 מטר. עשינו עצירה נוספת לפני שנתחיל את הירידה בנחל עפרן.
פעם אחרונה שהלכתי את הכרבולת היה כחלק משביל ישראל בדיוק לפני 10 שנים. לי היה זכור כי יותר מההליכה על הכרבולת עצמה הירידה בנחל עפרן היא קשה יותר. ואכן הגענו די מהר לתחילתו של הנחל. מבחינת לוחות זמנים היינו בסדר גמור והיה נראה כי נוכל להספיק לסיים לצאת מהנחל עד שעת השקיעה.
עשינו עצירה קצרה לפני הקטע של הטכני בנחל ואכלנו פירות יבשים. משה הביא כמעט 5 קילו של פירות יבשים אז לא היה חסר.
ההליכה בנחל עפרן היא מתעתעת. בגלל צורות הנוף המיוחדות והאלכסונים של מצלעות המכתש אתה מרגיש שאתה בסטייה כל הזמן. כמו כן יש כמה קטעים טכניים שדורשים מעקפים של גבים אבל סך הכל זה נחל מדהים ביופיו ומהנה להליכה (לאלו שנהנים לפחות מהליכה אתגרית)
לאחר כהליכה של שעה כמעט במורד הנחל הגענו לפתח של הנחל ממנו כבר ראינו את מישור צין ומרחוק את חניון הלילה של נחל מדור שבו נישן. גבעת מדור היפהפה שמזכירה קצת ספינקס עמדה לה באור בין הערביים עם תצורה יפה של עננים.
קטע ההליכה עד לחניון לילה היה מייאש. הלכנו והלכנו ונראה כאילו החניון רחוק מאוד. אספנו איתנו עצים יבשים שנסחפו להם במדבר למרות שלפי הנחיות הרט"ג אסור לשרוף אותם אבל ידענו שנרצה להתחמם בלילה קר שכזה. שפירא כבר הגיע מצויד מהבית עם מבער נייד ומסור. ביחד עם 2 סירים שפירא ארגן לנו חתיכת ארוחת ערב גורמה פלוס מדורה שלהפתעתנו הרבה החזיקה לא מעט זמן. היינו בטוחים שהעצים היבשים הללו ישרפו בשניה. למנת פתיחה אכלנו 2 סוגים של מרקים. מרק ירקות ואחריו מרק פטריות שחיממו אותנו יופי. למנה עיקרית שפירא הכין תבשיל ספגטי ברוטב עגבניות עם נקניקיות מטוגנות. 😋
לידנו בחניון היו 3 השביליסטים שראינו בבוקר. 2 ישראלים ואחד כנראה אמריקאי. אחד מהם בשם אדם ניגש לדבר איתנו. הוא בעיקר רצה להתחמם ליד המדורה. הצענו לנו לאכול איתנו אבל הוא סירב בנימוס. מסתבר שהוא התפטר מהעבודה שלו והחליט לצאת לשביל לפני חודש וחצי. הוא הספיק גם לעשות קטע נרחב מהPCT בארה"ב מה שהרשים אותנו מאוד. הבן אדם הולך עם בלון גז אחד מאז תחילת השביל ואוכל כל יום קוסקוס לארוחת ערב. זה אפילו יותר סגפני ממני :)...
הלכנו לישון, עייפים מהיום הארוך ושבעים מהארוחה.
לילה טוב ! היה קרררררר......🥶
יום שישי 17 בדצמבר
מסלול טיול 24.2 ק"מ 679 מטר עלייה 457 מטר ירידה
שוב התעוררנו ב6:00 אבל היה קשה לצאת מהאוהל. היה לילה קר מאוד. ונראה היה כי כולנו לא ישנו טוב במיוחד.
לקח לנו זמן לקפל את הציוד ועשינו גם קפה קטן של בוקר על מנת להתחמם. ציפור קטנה שלא הכרתי באה לבקר אותנו. זה קטע כי יום לפני יסמין שלחה לי הודעה עם סרטון וידאו שמראה את הציפור הזאת שותה לה מהכוס מים. האמת שאף פעם לא ראיתי את הציפור הזאת לפני במדבר. ולא הכרתי את שמה. רק מאוחר יותר בהמשך היום גיליתי מהפקח שבעין עקב שזאת נקראת זנבן ושאפילו נכתב עליה ספר של אמוץ זהבי שמתאר את עקרון ההכבדה בבעלי חיים. מעניין לקרוא על חיי החברה של הציפור הזאת.
יצאנו לדרך. לפנינו הליכה במישור על שביל ישראל. השביל חוצה את
נחל צין שהוא הנחל האכזב השני הכי ארוך בארץ.
ההליכה הייתה די מונוטונית וגם כאן השביל עושה עיקוף די גדול עד שהוא מגיע לחניון לילה חוד עקב. אבל גם בהליכה כזאת מישורית יש משהו כיפי. אני קורא לזה סוג של הליכה מדיטטיבית. אפשר ללכת ולדבר ולחשוב מחשבות מבלי להתאמץ יותר מדי. אחרי שעתיים של הליכה עשינו שוב ארוחת בוקר קצרה שכללה תה ולחם עם ריבה וחמאה. תענוג.
שהגענו למפגש השבילים עם חניון לילה חוד עקב אמיר ויואב החליטו שהם רוצים להמשיך דוך למדרשה ולוותר על העלייה לחוד עקב, עין עקב ומעלה דבשון. הם המשיכו בשביל ג'יפים במעלה צין ומשם הלכו לאורך הטיילת שמשקיפה על נחל צין. אני, משה ושפירא המשכנו בשביל ישראל ועלינו את העלייה האימתנית (או לפחות ככה היא נראית מלמטה) והטכנית לחוד עקב. להפתעתנו זאת עלייה של 209 מטר בלבד אבל יש שם כמה קטעים מעניינים בדרך למעלה. לפנינו הלכו 2 גברים ובחורה עם כלב (אותו נאלצו להרים בחלק של היתדות). הגענו לנקודת פסגה ועשינו הפסקונת קטנה. גם היום מזג האוויר היה מעולה. קריר מאוד מה שעזר לנו בזמן ההליכה בשמש אבל עם זאת גם אילץ אותנו לעצירות קצרות יותר. למעלה מהחוד נשקף בפנינו הנוף היפהפה של הדרך שהלכנו יום קודם ושל נחל חווארים וכל מישור הר הנגב עד לשדה בוקר. שיחק לנו המזל ויצא לנו לראות להקה של בערך 10 נשרים שחגו להם מעל החוד. ציפור מרשימה ביותר.
הירידה מהחוד הייתה קצרה יותר ומשם הגענו די מהר לגולת הכותרת של היום. עין עקב. כמו שאני תמיד אוהב להגיד תזמון זה עניין של טיימיניג ואכן היה לנו טיימינג טוב מאוד. איך שהגענו למעיין בדיוק עזבו כל האנשים ואנחנו היינו שם פשוט לבד.
משה בלי היסוס התפשט וקפץ למים. יש תיעוד של זה בהילוך איטי למי שרוצה.
השעה הייתה 14:00 ולפי מה שזכרתי לקראת 14:30 תמיד מגיע הפקח של הרשות להוציא את כל המטיילים שנשארו במעיין. ואכן כמו שעון הוא הגיע. דמיינו אותי כמו הרע בסרטי ג'יימס בונד מלטף חתול לבן ומסתובב על כיסא איך שהוא מגיע ואז אומר לו ברשעות: "I have been expecting you"...
אבל שוב זה הכל רק בראש שלנו. עשינו קפה ואכלנו חלווה ודיברנו מעט עם הפקח שהסביר לנו על הזנבן ועוד ציפורים ועל המעיין עצמו. ואז התחילו להגיע עוד אנשים. חלקם השלישיה עם הכלב שלהם הוא העיר לא לטייל עם כלב בלי רצועה. ועוד זוג שהגיע רק רצה לשבת ליד המים אבל הפקח ישר הלחיץ אותם שאין זמן והם חייבים לצאת מהשמורה ועוד שביליסט (האמריקאי מהבוקר הגיע) אבל אפילו לא היה לו זמן לראות את המעיין והפקח החזיר אותו לשביל שעולה מעין עקב וממשיך לחניון לילה עין זיק. לקראת 14:30 קיפלנו את הציוד והתחלנו בחלק האחרון של היום שיביא אותנו במורד מעלה דבשון ומשם בעלייה קצרה עד לקבר של בן גוריון.
ההליכה מעין עקב עוברת במפל פרסה מאוד יפה לתצפית. ההליכה לאורך המצוק ממש מפחידה ואם אתה מסתכל למטה אתה מקבל פיק ברכיים. בדרך גם עוברים במאהל בדואי שהתרחב לסוג של התיישבות בדואית. לפני כמה שנים שהלכתי פה היה כאן רק מאהל מאז זה נראה שיש כבר כמה משפחות שגרות שם. הגענו למעלה דבשון ומשם נשקף לנו נוף יפהפה של נחל צין והקניון של עין עבדת. עלינו לקבר בן גוריון ממש כבר בשקיעה ומשם חברנו ליואב ואמיר שהמתינו לנו ברכב. תכננו לאכול בפאב של המדרשה אבל הוא נפתח רק ב6 אז המשכנו צפונה ועצרנו במקדונלדס בית קמה. הגשם כבר תפס אותנו בדרך. למעשה כל הסופש הזה היה גשום בצפון בעוד שבאזור שטיילנו בו היה יבש לגמרי.
אז עד לשנה הבאה, שמרו על עצמכם ושנזכה לעוד הרבה טיולים מעניינים וכיפיים ביחד. היה תענוג 👌
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.